אלף שנה אחורה: הרב הרומאי ממשפחת התפוחים שהמציא את ה'מילון'

מסורת עתיקה ביד יהודי איטליה, שהם מהקהילות היהודיות העתיקות באיטליה, היא שכאשר החריב טיטוס את בית המקדש, הוא הגלה ארבע משפחות ירושלמיות המיוחסות לשבט יהודה, ואלו הן: משפחת הענווים, משפחת התפוחים, משפחת האדומים ומשפחת הנערים.

לפי המסורת האיטלקית, טיטוס הרשע הוליך את זקני ארבע המשפחות האלו בתהלוכת הניצחון שעשה לזכר חורבן יהודה, והם צעדו בסך, לפני נושאי כלי המקדש והמנורה הטהורה, דרך שער טיטוס, לאורך רחוב התהלוכות, עד המקדש הרומאי הטמא.

אך לאחר התהלוכה שוחררו זקני ארבעת המשפחות, והם הקימו ארבעה בתים מפוארים, שהעמידו גדולים בתורה ובחכמה לדורות רבים.

וכך נכתב במחזור רומי עתיק בכתב יד: "מפי האלוף מהר"ר מרדכי דאטו יצ"ו שמעתי שכך קיבל מפי ראשונים, שארבעה בתי אבות יצאו מירושלים ובאו ברומי עם טיטוס, ואלו הם: משפחת הענוים, משפחת הנערים, ומשפחת האדומים ומשפחת הלטיפים, וסימניך ענא"ל. והם יסדו בית הכנסת ברומי הנקרא 'בית הכנסת מהארבעה ראשים', ששם מתפלל רבנו הקדוש זצ"ל" (במקורות אחרים יש גרסאות שונות לשמות המשפחות).

אחד המפורסמים שנשא עליו את שם אחת המשפחות האלו, הוא רבי עזריה מן האדומים, שחי בראשית העת החדשה. אבל עוד הרבה לפניו התייחדו והתייחסו חכמים במוצא המפואר של אחת מן המשפחות האלו. כך, למשל, בעל המחבר ספר "שיבולי הלקט" מכונה "רבי בנימין בן אברהם ממשפחת הענווים". כתב יד לידן של התלמוד הירושלמי נכתב על ידי "רבי יחיאל הרופא ממשפחת הענווים".

רבי נתן מרומי, שחי במאה העשירית לספירה, לפני כאלף שנים, היה בן למשפחת התפוחים. הוא היה גדול בתורה, וזכה ללמוד אצל שני ענקי הדור הקודם, שגם רש"י נסמך עליהם תמיד: רבי משה הדרשן, ורבינו גרשום מאור הגולה.

בידינו תשובות שהשיב לכל קצווי הארץ, וכמה מהן מיועדות ל"רבי שלמה היצחקי", הוא-הוא הפרשן הגדול רש"י. נכדו של רש"י, רשב"ם, כבר השתמש בספרו הגדול של רבי נתן: הערוך.

מה הוא ספר הערוך?

כשאנו חוזרים אלף שנה לאחור, לא ניתן היה לרכוש בחנויות מילון לשפה כל שהיא, וודאי לא מילון משוכלל בסדר אלפביתי, שמדגים ומוכיח את פירושיו בעשרות מקורות לכל ערך.

בני ישראל המצויים בארצות אירופה מתקשים בהבנת התלמוד על בוריו, שכן מעת הידלדלות קהילת יהודי בבל, שבה דיברו ארמית כשפה חיה, עברו היהודים לאירופה, שבה השפה הארמית לא היתה נהירה להם. היו כאלו שגם לשון הקודש, שבה נכתבה המשנה, לא היתה מוכרת להם מספיק. בראות רבי נתן כך, החליט לחבר מילון אלפביתי על כל המלים שבלשון חכמים, הן בלשון הקודש והן בארמית.

רבי נתן לא היה חוקר, אלא תלמיד חכם גדול, ולכן מילונו הוא לא רק אוסף מלים ותרגומים, אלא גם מקור לפרשנות מוסמכת, כפי שקיבל מגדולי הדור שלפניו. לכן פירושיו מופיעים תמיד להלכה (אחת מפסיקותיו המפורסמות היא בדין "פסיק רישא" בשבת). מלבד זאת היה רבי נתן מלומד בשפות רבות, וכך הוא יכול להציע השוואות ופרשנויות בהסתמך על הלטינית, הספרדית, הערבית ועוד.

רבי נתן עסק בצעירותו במסחר בדים, אך בהמשך זכה לתורה וגדולה, בנה בית כנסת ומקווה גדול, הקים ישיבה ועמד בראשה, ואף הזמין לו ספר תורה מהודר ומיוחד.

אך על גדולתו בתורה ובחכמה ובקנייני העולם הזה העיבו אסונות נוראים: רבי נתן שיכל ארבעה מבניו, וכך הוא כותב בשירו שצירף להקדמת ספרו הגדול: "יְגוֹנִי הוּרַב בְּאַרְבָּעָה שֶׁחָנָנִי אָזוּר בִּגְבוּרָה, חוּצְבֵי סִימָנֵי אַב הֲמוֹן יְלָדִים לְהַגְבִּירָהּ; ... לָרִיק הַסִּימָנִין, וְאֶחָד לֹא נִתְקַיֵּם בִּגְמִירָה. שׁוּכַּלְתִּי מֵהֶם, וְרוּחִי חָבְלָה עֲלֵיהֶם לְהַצְמִירָהּ. רִאשׁוֹן הָיָה בִּשְׁלושִׁים יוֹם, וִיחִיאֵל נִקְרָא; הַשֵּׁנִי בִּנְיָמִין, כְּבִשְׁמוֹנֶה שָׁנִים נוּתַּן בְּנִקְרָה; הַשְּׁלִישִׁי שַׁבְּתַי, בֶּן שָׁלֹשׁ הִכְנַסְתִּיו לִקְבוּרָה; הָרְבִיעִי לֹא זָכִיתִי לְמוֹהֲלוֹ, וְנַפְשִׁי שְׁבוּרָה...".

למרות כל הצער, זכה בנו ראובן להמשיך את דרכו בתורה ובגדולה, ואף הוא היה שר וגדול ליהודים. נכדו, רבי יחיאל, היה גם הוא נכבד בעיני המלכות, עד שהיה אחראי על כל נכסי האפיפיור, לפי עדותו של התייר רבי בנימין מטודלה, שביקר באיטליה כמאה שנים לאחר מכן.