מפתיע: מה הקשר בין החכם היהודי לבין הסכם קרלוביץ?

הסכם קרלוביץ נחשב כנקודת מפנה בהיסטוריה המדינית של מזרח אירופה. האימפריה העות'מנית, ששלטה שלטון בלי מצרים במזרח אירופה, כהמשך ישיר של "האימפריה הרומית המזרחית", שבירתה קונסטנטינופול – גילתה סימני בקיעה. לאחר מלחמות רבות וארוכות מול הקיסרות ההבסבורגית, הובסה האימפריה העות'מנית, ובשנת 1699 נותרו בידיה רק החלקים עליהם שלטה במזרח התיכון (אלו נשארו בידיה עוד כמאתיים וחמש עשרה שנים, עד למלחמת העולם הראשונה).

הקיסרות ההבסבורגית היתה גאה מאד בניצחון הגדול הזה, לו היו שותפים הרבה אצילים ומצביאים אוסטריים ופרוסים. באחד הקרבות המפוארים האחרונים, שנערך בסרביה של ימינו, נפלו בבת אחת 30,000 טורקים, ושם כנראה נוצרה ההלצה "להרוג טורקי ולנוח"...

אך מה ליהודים ולאותם גויים הטובחים אלו באלו? אף אחד מהצדדים לא אהב את היהודים, וכל אחד, בדרכו שלו, הציק והצר להם ככל יכלתו. הנסיך אויגן מסבויה, שהיה אחד מגדולי הלוחמים מהצד האוסטרי, כאשר החריב את קוסובו והערים שסביבותיה, לא שכח לגרש גם את היהודים שבאזור, לשרוף את הרובע היהודי ולבזוז את כל מה שהשיגה ידו לצרכי צבאו. הנאצים, למשל, היו גאים מאד בנסיך אויגן, וכינו את דיוויזיית האס אס ההררית השביעית בשם "פרינץ אויגן". ימח שמם וזכרם.

ובכל זאת, הראש היהודי אף פעם לא מפסיק לעבוד. הגויים אהבו את כספם של היהודים, ובמקום שהגוי רואה מלחמה, דם ואש ומדליות כבוד – היהודי חושב על אחיו היהודים, ועל התורה.

רבי שמואל אופנהיימר, דור שמונה עשרה לרש"י הקדוש ומיוחס לדוד המלך, היה בנקאי החצר של הקיסר לאופולד הראשון. כדי שלא לטפח ציפיות, נציין שגם לאופולד הראשון היה רשע מרושע שגזר גזרות רעות על היהודים, אבל הכסף סנוור אותו, והוא נתן אמון מלא ברבי שמואל, שניהל את כספיו ומימן בעצם את המלחמות נגד הטורקים.

רבי שמואל ביקש דבר אחד. לא כבוד, לא תהילה, לא יהלומים: כאשר אתם מגיעים למקום שבו יש כתבי יד בעברית – שמרו עליהם מכל משמר, והביאו אותם אלי. ואכן, בקשתו התבצעה. עם סיום המלחמה הגיעו אליו מאת הלוחמים הררים של כתבי יד. מסתבר שעוד מתקופות קדומות ביותר היו כתבי יד עבריים שמורים במנזרים, במבנים שונים של הרשויות וגם בבתי כנסת ישנים. את כל אלו הביאו החיילים אל רבי שמואל, שקיבלם בשמחה ובערגה.

רבי שמואל הוריש את הונו ואת ספרייתו לאחיינו, רבי דוד אופנהיים, רבה של קהילת פראג המעטירה החל משנת תקמ"ב. רבי דוד, תלמידו של בעל החוות יאיר, מחבר השו"ת "נשאל דוד", ועוד ספרים נכבדים, הקדיש את חייו ואת כספו לאיתור ספרים וכתבי יד יהודיים מרחבי העולם. ספרייתו היתה אבן שואבת לכל תלמידי החכמים שבדור, שהיו שוהים בה זמן מסוים בשנה כדי להשלים את החסר להם מספרים נדירים ומכתבי יד של הראשונים.

ספרייתו של רבי דוד היא אבן שואבת עד ימינו, אך למרבה הצער לא בתוככי בית מדרש, אלא בספריה הבודליאנית שבאוניברסיטת אוקספורד. הסיבה היא שאחד מצאצאיו הגיע למצב דחוק, ומשכן את הספרייה בתמורה לחובו, ובהמשך התגלגלו הדברים עד שנאלץ למכור אותה. הספרייה בת אלפי הספרים וכתבי היד הנדירים נמכרה לאוניברסיטת אוקספורד תמורת כ-7000 דולר, ועד היום עדיין מתפרסמים כתבי יד שמקורם בספריה זו.

במשך השנים גילו חוקרים כי הספרים שמקורם בספריית רבי דוד אופנהיים, אינם מגלים סימני ריקבון והתפוררות, להבדיל מספרים אחרים ששייכים לאותה הוצאה לאור, ולא הבינו, במה זכה לכך? היו מחכמי ישראל שאמרו שכיוון שרבי דוד כיבד כל כך את הספרים, זכה שספריו לא יתפוררו. אך היו חוקרים שהציעו הסבר פשוט יותר: רבי דוד שילם במיוחד לבתי הדפוס, שידפיסו את העתקים בשבילו, על נייר משובח יותר מהנייר הרגיל! כל כך התאמץ רבי דוד וצפה את פני העתיד, כדי להרבות תורה.