"הצפייה במסך יכולה להשחית את נפש הילד, אבל היא תוצאה של בעיות עמוקות יותר"

כשהילדים של אבי ורונית (שמות בדויים) היו קטנים, הם אפשרו להם לצפות במחשב. רק קצת, כדי שהילדים יהיו עסוקים והם יוכלו לארגן את הבית לשבת. היו להם כללים ברורים וזמני צפייה מוגבלים, אבל הילדים ביקשו יותר. המריבות בין האחים לא הפסיקו, והפתרון הזמין והנוח ביותר היה לשלוח אותם למחשב. אבי ורונית לא היו בטוחים שזה הדבר הנכון, הם חששו שהילדים מתחילים להראות סימני התמכרות, ודאגו מה יהיה עליהם כשיתבגרו. הם שאלו את עצמם אם כדאי לנסות למנוע לחלוטין מהילדים את הצפייה במסכים, או שאולי אסור להם לחסום את הילדים יתר על המידה, כדי שלא יחפשו זאת בשדות זרים.

"השאלה הזאת קשה מאוד, והורים רבים שואלים את עצמם מה הדבר הנכון לעשות", אומר הרב דן טיומקין, מחנך, מרצה בתחום חינוך ילדים, ומחבר רבי המכר "בוסר המלאכים" ו"כוחות העל של ילדי הקשב". "אין ספק שהמסך יכול להשחית את נפש הילד, אבל בבתים רבים גם לא ניתן למנוע את החשיפה למסכים. במקרים כאלו, צריך לחשוב איך לעשות זאת בצורה נכונה, לדאוג שהילדים יצפו בתוכן מבוקר ולא מזיק, וזאת כמובן גם בהתחשב בגיל הילד, במשפחה ובדברים נוספים שצריך להתייחס אליהם".

איך ייתכן שסימני הנשירה נראים כבר בגילאי יסודי?

לדברי הרב טיומקין, קשה לומר שקיימת סיבה אחת, אבל אנחנו צריכים לזכור דבר אחד שתמיד יהיה נכון: אין ילד רע, יש ילד שרע לו. "אם הילד לא מקבל את הצרכים שלו מבחינה רגשית, הוא הופך למתוסכל, והתסכול הזה מוליד הרבה מאוד סימפטומים שליליים. כשאני רואה ילד שמתנהג באופן שלילי, אני מבין שאלו אותות מצוקה, המראים לנו שהוא זקוק לדברים אותם הוא לא קיבל. מאוד נוח להאשים את ההורים, את מערכות החינוך, את הדור. אבל זה לא זה. ספינה לא טובעת בגלל הגלים, היא טובעת בגלל שיש בה חור. יכול להיות שבהתחלה לא הבנו זאת, וטעינו, אבל אם נסתכל קדימה, ונפעל נכון, זה יעזור לילדים להגיב נכון ולעשות בחירות טובות יותר".

הרב טיומקין משתף בכנות שהוא לא יודע אם אפשר למנוע לחלוטין את תופעת הנשירה, אבל אין ספק שניתן לצמצמה במידה ניכרת, וזאת כאשר הילד מקבל את המענה לו הוא זקוק: "גיל ההתבגרות הוא גיל מאתגר, המאופיין במרדנות, חיפוש אישי של הנערים ופעמים רבות גם בכאב לב גדול להורים. צריך הרבה תפילות, תפילות ועוד תפילות, עליהם, וגם על עצמנו, ההורים, שנקבל כוח ודעת להתייחס לילדים באופן שיועיל ויצמיח, ולא חלילה יקלקל". הרב טיומקין מוסיף כי מעבר להשתדלות הרוחנית ולתפילות, אנו צריכים גם לנסות להבין מה בדיוק עובר על הילדים שלנו, כדי לעזור להם לעבור את השלב שממנו ההורים חוששים כל כך. 

"לפעמים הסיבה לנשירה וההתמכרות למסכים שונה ממה שאנו חושבים"

הרב טיומקין מונה מספר מצבים בהם הילד יכול, חלילה, להידרדר רוחנית במידה ולא יקבל את הטיפול המתאים. אחד מהמצבים הללו היא הפרעת קשב: "היא משפיעה לא רק על הריכוז של הילד, אלא גם על הניהול העצמי שלו, ואף גורמת לאימפולסיביות".

מסתבר כי בעיית קשב וריכוז היא רק סימפטום ששורשו נמצא במוח. הרב טיומקין מסביר, כי "במח קיים אזור שאחראי על התפקודים הניהוליים והוא מהווה את הברקסים שלנו. אם חסר 'שמן ברקס' באזור הזה, הברקסים לא ישתלטו על המנוע החזק. התוצאה היא קושי בריכוז, כי במצב כזה - כאשר הילדים לא מוצאים עניין - נגרמים ניתוקים. הפרעת הקשב גורמת גם לקשיים בניהול העצמי, שזו עיקר הבעיה: קושי בניהול זמן, בתעדוף משימות, בדחיית סיפוקים הקשורה גם לצפייה ממושכת במסכים ובשליטה על אימפולסיביות. מדובר כאן בלקוּת שקופה, ולכן האנשים סביבם נוטים לפעמים לייחס להם עצלות ופינוק, טפשות או חוסר אכפתיות, אבל אלו אבחונים שגויים. הסימפטומים האלו פשוט נובעים מהפרעת הקשב". 

הרב טיומקין מוסיף שהטיפול התרופתי אינו מרפא את ההפרעה, אלא הוא רק כלי אחד שבא לסייע לאדם בהתמודדות שלו. אם אכן אובחנה הפרעת קשב (באבחון מבדיל מקצועי ששלל "מתחזים"), הריטלין יכול בהחלט לסייע בניהול עצמי טוב יותר, אבל יש לזה מחירים, תופעות לוואי וסיכונים. "בענין הזה הריטלין אינו שונה מכל תרופה אחרת, כולל אקמול ואפידורל", הוא אומר. "העניין אינו רק תופעות הלוואי של הריטלין, אלא גם תופעות הלוואי של אי לקיחת ריטלין: לפעמים חוסר לקיחת הכדור יכול לגרום להסתבכויות חמורות, כאשר הילד גדל עם ערך עצמי מרוסק ועם פערים לימודיים וחברתיים. מדובר כאן בניהול סיכונים, וכל הדרכים הן בחזקת סכנה, ולכן צריך לשקלל איפה הנזק עלול להיות גדול יותר".

"הם מתנגדים, עקשנים, סרבנים, וחייבים לומר את המילה האחרונה"

הפרעה נוספת ופחות נפוצה שמציין הרב טיומקין היא ODD, ובעברית: הפרעת התנגדות מתריסה. מדובר בילדים שמגיל קטן מסרבים לקבל מרוּת. הם מתנגדים, עקשנים וסרבנים, וחייבים לומר את המילה האחרונה. כל ילד מגלה עצמאות ומתווכח לפעמים, אבל כאן זה משהו אחר לגמרי: זה קורה תמיד, בעוצמה רבה, ובאופן סדרתי. "מדובר בילדים שההורים שלהם חסרי אונים. התקווה שלהם לבית רגוע מתנפצת שוב ושוב. כמעט בלתי אפשרי עבורם לארח או להתארח. כל חופשה משפחתית היא סיוט שמשאיר לכולם טעם מר. שלא לדבר על כך שהסביבה מסתכלת על ההורים בשיפוטיות, ולא מבינה מדוע הם לא מעמידים לילדים האלו גבולות ברורים. הם מאבחנים אותם באבחונים שגויים, חושדים שחסר להם סמכות ההורית, ומציעים להם סדנאות וקורסים בחינוך". 

הורים לילדים כאלו מוצפים ברגשות אשמה. בכל אירוע משפחתי או במרחב ציבורי הם מתמלאים בבושה, ובמיוחד כאשר הם בקשר עם מוסדות החינוך שמצפים מהם לחנך את הילד. הם גם מלאים בדאגות, רואים שהאימפולסיביות של הילד גורמת לו לפגוע באחרים ולהסתבך, אבל לצערם כללי החינוך הרגילים פשוט לא עובדים איתו. "מבחינת הילדים הללו, הם ישרים וכל העולם עקום, 'מושכים אש', ואם מנסים ללכת איתם בכוח - יוצאת מפלצת. הם ימסרו את הנפש, ממש, אבל לעולם לא ייכנעו. גם התחשבות בהם לא מועילה, ורק גורמת להם להפוך לבריונים. הם מפתחים מומחיות לגלות את החולשות של מי שמולם, כדי להשיג מה שהם רוצים. לא קל להם, ולא קל לכל מי שאיתם. זה מצב לא פשוט, שעלול בקלות להסתבך ולהפוך לטראומה, עם סיכונים של נשירה, התמכרויות ושאר מרעין בישין".

מסתבר כי למרות הבעיה המורכבת קיים סט כלים חינוכי, שיכול לעצור את ספירלת ההתלהמות. נדרשת כאן הדרכה הורית וליווי מותאם, שיאפשר לילדים האלו לעשות בחירות טובות. יש דרך לקנות את אמונם, לתת גבולות גזרה ברורים ומותאמים, אך במקביל להעניק להם מרחבי שליטה ואוטונומיה, כי הם חייבים להנהיג ולשלוט, בדרך כזו או אחרת, ואם לא יקבלו בדרך היתר - הצורך לשלוט ולהנהיג יביא אותם למקומות שליליים ומפוקפקים. הרב טיומקין מציין כי קיימים גם קשיים רגשיים שיכולים להוביל את הילד למצבים של חיפוש שלילי, והתנגדות להורים ולמוסדות החינוך מה שגם מוביל להתמכרות למסכים ולצפייה בתכנים שליליים.

ביום רביעי הקרוב ייערך משדר מיוחד בשיתוף הידברות, בו הרב טיומקין ייתן כלים להתמודדות עם שאלת המסכים שפוגשת הורים רבים.

תספר על המשדר ביום רביעי הקרוב. למי הוא מיועד ועל איזה נושא נשמע בו?

"אף אחד לא היה שולח רכב למוסך כדי לתקן רק את נורות האזהרה. לנורות האלו יש אומנם תפקיד חשוב - להתריע על בעיה אמיתית שבה יש לטפל, אבל ברור שטיפול שטחי בנורות האזהרה לא יפתור את הבעיה. כך גם אצלנו בגוף. השתקת סימפטומים לא תפתור את הבעיה, אלא רק תפתח תלות בתרופות ותגרום לבעיה האמיתית להתגבר. עלינו לטפל בבעיה, לא בסימפטומים. 

בחינוך מתבגרים, הבעיות שכל כך מטרידות אותנו - כמו חוצפה, חוסר חיבור לסביבה, חברים ומכשירים רעים - הן נורות אזהרה מציקות וכואבות, ולא שורש הבעיה. "הבעיה בדרך כלל עמוקה יותר, בעמקי הנפש. לפעמים זו טראומה או כאב, זרות או ניכור, חוויית בריונות או תקיפה, או כל מיני צרות אחרות שגורמות לילדים לפתח את הסימפטומים. חשוב מאוד לא להתבלבל, ולא לאבחן את הנערים באבחון שגוי כעצלנים, מפונקים, כפויי טובה וכדומה. אנחנו לא מאבחנים על פי נורות האזהרה של הסימפטומים הכואבים, כי כל אותן הנהגות הן רק נורות אזהרה למשהו אחר שמחייב טיפול.

"במשדר נדבר על אתגרי החינוך בדור המסכים, נציג פתרונות וכלים מעשיים לנושא המבוקש כל כך, ובמהלכו נעמיק ונלמד איך לתמוך בילדים, כיצד אפשר לעזור להם להתנתק מהמכשירים, לשים לעצמם גבולות, והכי חשוב - איך למנוע מהילדים את הסכנות שיש במכשירים".

הירשמו עכשיו למשדר ההדרכה המיוחד עם הרב דן טיומקין, שיתקיים ביום רביעי הקרוב, כ"א בשבט (31.1) בשעה 21:00 בזום.

המשדר ללא עלות, אך בהרשמה מראש! להרשמה מהירה >>