הרב ראובן אלבז: מדוע צעק הסוחר על חברו הוותיק?

"וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ: וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה: וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹקי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה" (שמות י"ח, ב'-ד').

התורה הקדושה מבארת לנו שמשה רבנו קרא לבנו הראשון "גֵּרְשֹׁם", כי רצה להורות לעצמו ולהרגיש שהוא בסך הכל גר בעולם הזה, ואילו לבנו השני קרא "אֱלִיעֶזֶר", כדי להודות ולשבח לה' יתברך שעזר והציל אותו מחרב פרעה.

לכאורה סדר הדברים היה צריך להיות הפוך, תחילה משה רבנו ניצל מחרב פרעה, ורק אח"כ ברח למדין והתגורר אצל יתרו, וכפי שמבארים רבותינו (ירושלמי ברכות פ"ט ה"א), לאחר ששמע פרעה שהרג משה את המצרי, וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל (שמות ב', י"ב), ביקש להורגו ומסרו למזומן להרוג את חייבי המיתה, וציווה עליו להתיז את ראשו, אך עשה ה' יתברך נס ונעשה צווארו של משה קשה כשיש והתהפך החרב על צווארו של הממונה על ההריגה והרגו, וכך הצליח משה רבנו לברוח למדין, התחתן עם ציפורה בת יתרו ונולד לו בנו הראשון גֵּרְשֹׁם.

ואם כן, לכאורה היה מתאים ושייך יותר לקרוא לבן הראשון "אֱלִיעֶזֶר", על שם הנס שהצילו ה' יתברך מחרב פרעה, ומדוע קרא לו לראשון גֵּרְשֹׁם?

אלא רצה תחילה משה רבנו לקבוע בנפשו ולהשריש בו ובבניו שהם בסה"כ גרים בעולם הזה ולא קבועים. טבעו של האדם שעם הזמן הוא "מתאזרח", נהפך להיות אזרח, משלים עם העבודה שהוא אזרח בעולם הזה, אך משה רבנו לא רצה בשום פנים ואופן לקבל אזרחות של העולם הזה, אלא רצה להישאר כל הזמן בגדר של גר ועראי.

משה רבנו רצה להזכיר לעצמו יום יום כי שהותו בזה העולם עד אשר ישוב למקורו בצרור החיים אינם אלא מבחינת גרות בארץ זרה, כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ (תהילים ל"ט, י"ג), רק כאשר תשוב הנשמה למקום שממנה חוצבה יהפוך להיות תושב המתגורר באופן קבוע.

* * *

בעניין זה מביא החפץ חיים משל נפלא מאוד: סוחר ממולח שמע שבמדינה פלונית יש שוק מציאות למשך מספר ימים שאפשר לקנות שם כלים מכלים שונים במחירי עלות ואף פחות מכך, כל הסוחרים שלא מצליחים למכור את סחורתם במדינתם, מגיעים לאותה מדינה ומוכרים את הסחורה בשוק המציאות במחירים זולים מאוד.

כדי להרוויח משוק זה צריך להגיע בדיוק בזמן המתאים כיון שכבר מיד לאחר כמה דקות הסחורה נחטפת ונקנית, הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ (משלי כ"ג, ה').

לקח עמו הסוחר סכום כסף ונסע לאותה המדינה. לאחר הגיעו לשם, השכיר חדר באכסנייה, נח מספר שעות ומיד קם עם עלות השחר, התפלל תפילת ותיקין ורץ לשוק המציאות.

בדרך פגש אותו חבר טוב, שאלו מדוע הוא כל כך ממהר ונחפז, והציע לו שימתין מעט וישתו ביחד כוס קפה ויספרו חוויות מן העבר. להפתעתו, דחפו חברו באמת הבניין שבידו (מושאל ממסכת שבת לא ע"א במעשה בהלל ושמאי), וטען בפניו: "מה אתה רוצה מחיי, אתה רוצה להפסיד אותי? באתי לפה כדי להסתחר, עברתי כברת ארץ ארוכה מאוד כדי להגיע לפה, כל רגע ורגע שאני מתעכב כאן לידך ואיני מסתחר אני מפסיד, בינתיים הסחורה שם נחטפת, יריד המציאות לא יחזור על עצמו, לכן אני חייב למהר ולקנות שם כמה שיותר מוצרים".

סיים החפץ חיים ואמר, כך צריך לנהוג גם כשמגיע אדם לחברו וחפץ לפטפט עמו בדברי שיחה בטלה ולטורדו מעבודת ה' שעוסק בה כעת, או שחפץ לקחתו למקום שאינו תואם את רוח הקדושה והטהרה, רוח התורה והיראה.

צריך לעצור את אותו אדם ולומר לו "תסלח לי אדוני, עברתי כברת ארץ ארוכה מאוד כדי להגיע לעולם הזה, מן הארץ עד לרקיע – מהלך חמש מאות שנה (פסחים צד ע"ב), ועלי לחטוף תורה מצוות ומעשים טובים, מדוע אתה מפריע לי בדרכי, הרי בשעה שמכניסים לו לאדם לדין שואלים אותו אם קבע עתים לתורה, אם נשא ונתן באמונה וכדו' (שבת לא ע"א), עלי לחטוף מצוות ומעשים טובים, והוי רץ לדבר מצווה (אבות פ"ד מ"ב), שיננא (פיקח, שנון), חטוף ואכול, חטוף ושתיה (תחטוף עוד מצוות, תחטוף עוד מעשים טובים), כי עלמא דאזלינן מיניה כהלולא דמי (העולם שאנו הולכים ממנו דומה לחופה שנגמרת במהרה, ולכן צריך לנצל את הזמן היטב בלימוד תורה ועשיית מצוות), אח"כ מנקים את השולחנות ולא נשאר מה לקחת, זהו, מה שהספקת לקחת-לקחתָ, ואם כן מדוע אתה רוצה להפריע לי במלאכתי, מלאכת הקודש?".

יהי רצון שנזכה לנצל במלא הכוח והעוצמה את הרגעים שנתנו לנו בעולם הזה, לצבור עוד לימוד תורה, מצוות ומעשים טובים, להרבות כבוד שמים, להיטיב לזולת ולהאיר את דרכם.

שמיעה שיש בה מעשה

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אלוקים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם (שמות י"ח, א').

דרשו רבותינו (זבחים קטז ע"א), "וישמע יתרו", מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.

ונשאלת השאלה, וכי רק יתרו שמע זאת? והלא כל העולם שמע, שנאמר (שמות ט"ו, י"ד) שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת, אלא הוא שמע ועשה מעשה, הוא בא, הוא הפנים, הוא התעורר והתרגש, זה נקרא לשמוע. אדם ששומע דבר ומפנים אותו עמוק עמוק בתוך לבו יכול להגיע בזכות כך לדברים גדולים מאוד.

רבי שלום שבדרון זצ"ל המחיש זאת במשל נפלא. אדם עומד בכביש סואן בין המכוניות, נעצרות המכוניות וצופרות לו שיזוז בצד, אך הוא לֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת (שמות ז', כ"ג), לא חל ולא מרגיש (מושאל מיומא כב ע"ב), לא זז ממקומו ונשאר לעמוד בכביש הסואן, עד שניגש אליו נהג כעוס וצעק עליו: "תגיד לי, אתה לא שומע שצופרים לך?".

"כן, שמעתי את הצפירות, זה בסדר, תמשיך לנסוע...". וכי לזאת יקרא שמיעה? ודאי שלא, רק אם האדם מפנים את הדברים ועושה מעשה בעקבות השמיעה ששמע, שייך לומר עליו ששמע.

כל העמים שמעו את הניסים והנפלאות שעשה ה' יתברך עם ישראל, אך רק יתרו עשה מעשה והצטרף לעם המובחר, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ (מנוסח ברכות התורה).  

יהי רצון שנזכה לשמוע, להבין ולהפנים את דברי התורה הקדושה, וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמוֹעַ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָֽתְךָ בְּאַהֲבָה (מנוסח ברכות "אהבת עולם"), ונזכה בקרוב-בקרוב לראות בישועה השלמה, בבניין בית המקדש, ובביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים, אמן.