איך הילדים מפרשים אהבה? זה לא תמיד מה שאתם חושבים

בחור אחד סיפר לי שאין לו ספק שההורים שלו לא אוהבים אותו. העניין הוא, שאני מכיר אישית את הוריו, ויודע עד כמה הם מסורים ואוהבים. כנראה מדובר בתופעה כואבת: איך אפשר להסביר כזה פער?

מסתבר שאהבה הוא מושג כללי, שכל אחד מפרש אותו קצת אחרת. מבחינתנו, ההורים, אהבה היא דאגה לילדים. גם הרצון לגונן עליהם נכלל באהבה הזו, וכמו כן גם הרצון הטהור והטוב שלא יישארו תקועים במצבם הנוכחי, אלא יגדלו ויתפתחו. כמו המלאך ש"מכה על קדקדו ואומר לו גדל", כך גם אנחנו מוציאים אותם מאזור הנוחות שלהם, ודוחקים בהם להשקיע ולטרוח, כדי לעזור להם לממש את הכישרונות שהקב"ה נטע בהם.

כך אנחנו, ההורים, מפרשים אהבה, ועושים הרבה פעולות שזו תכליתן. אבל עבור הילדים, לפעמים זה לא נקרא "אהבה", אלא "חפירה". עבורם זו "שמאל דוחה". רק בעתיד הם יוכלו להעריך בדיעבד את המסירות הזו. חלק מתפקידנו בהורים בהחלט מחייב גם מעשים כאלו, אבל צריך להמתיק אותם עם אהבה (על פי הפירוש וההבנה שלהם) כדי שהיא באמת תתקבל.

אז שאלת השאלות: איך הילדים מפרשים אהבה? המדד הוא כזה: עד כמה הם מרגישים שאמא ואבא שמחים בנוכחותם, שכיף לנו איתם ושאנו שבעי רצון מהם.

לא תמיד אנחנו, ההורים, מקפידים לבטא את שביעות הרצון הזו. בגלל החששות (המוצדקים) שלנו, אנו מאוכזבים, דואגים ומתוסכלים, ואז נוצר כדור שלג של חוסר-אמון ושל ריחוק רגשי. כדי להצליח לגרום לאהבה המגינה הזו (שמאל דוחה) להתקבל, צריך להמתיק אותה עם מספיק אהבה מקבלת (ימין מקרבת). זה מחייב יצירתיות: למצוא זמני רצון: בזמנים של מפגש, כשהלב שלהם פתוח. מצבר מלא של אהבה כזו מאפשר קשר בריא ויכולת להשפיע.

כבר כמה פעמים יצא לי לסייר במוסדות של נוער בסיכון. במרכז גמילה אחד שאלתי את המנהל מהם אחוזי ההצלחה שלו. הוא ענה: "יש לנו מאה אחוז הצלחה עם כל בחור שמצליחים איתו, ומאה אחוז כשלון עם כל בחור שלא מצליחים איתו". תשובה יהודית יפה, אבל קצת מתחמקת. כשהתעקשתי, הוא שיתף שאחוזי ההצלחה הם כ-20 אחוז. השאלה הבאה היתה, אם כך, מה צריך לעשות כמניעה, כדי שלעולם לא נזדקק לשירותיו. הוא ענה שכמעט כל מי שמגיע לשם, משתף בתהליך הטיפול שלו את שנות ילדותו, ומתלונן על ריחוק רגשי מההורים. המנהל ממש התחנן: "הורים – תקשיבו לילדיכם! תהיו איתם! זו המתנה הגדולה ביותר שאפשר לתת להם!".

צריך קודם כל לנהל את עצמנו, לא להגיב מהבטן אלא להקפיד לתת הרבה אהבה מקבלת (ימין מקרבת), כדי שגם האהבה המגינה (שמאל דוחה) תתקבל. שמעתי בשם תלמיד החפץ חיים, שכל "שמאל דוחה" שכזו היא בחינת איסור שיש "לבטל ברוב", כלומר לדאוג שתהיה מספיק אהבה מקבלת כנגדו. מה היחס? יש בתורה כל מיני סוגים של ביטול ברוב. יש אחד כנגד שניים, או אחד בשישים, או אחד במאה. מבחן התוצאה קובע. צריך להתאמץ, לנהל את זה, ולצבור קרדיט של אהבה מקבלת, כי אז, בזכות סוללה מלאה כזו, נצליח להעיר ולעורר את האהבה. עד שתחפץ.