לאכול על פי ההלכה – איך עושים את זה? המדריך המקוצר לשמירת כשרות

האכילה הכשרה תופסת מקום מרכזי בברית של העם היהודי עם ה', ומהווה מרכיב חשוב בחיי האדם המאמין. על הציווי" וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי" (שמות כ"ב, ל') הרמב"ן מבאר: "אני חפץ שתהיו אנשי קודש בעבור שתהיו ראויים לי לדבקה בי, שאני קדוש, לפיכך לא תגאלו נפשותיכם באכילת הדברים המתועבים". אחד הדברים היסודיים בהם מובדל העם היהודי מיתר אומות העולם הוא המזון אותו הוא צורך. צריכת מזון שאינו כשר יוצרת כמעין מעטפת של חסימה רוחנית על נשמת האדם, שמקשה על האדם להרגיש חיבור לכל דבר שמקורו בקדושה. מזון שאינו כשר מטמא את נפש האדם, ויוצר סביבו מעטה של חציצה רוחנית. לכן מצווה אותנו ה' לשמור על נפשנו מאותו היזק רוחני על ידי הקפדה על כשרות המזון.

כשרות הבשר

ליהודים מותר לאכול רק בשר של חיות כשרות שנשחטו כהלכה. השחיטה צריכה להתבצע על ידי שוחט מקצועי וירא שמיים, ויש בה פרטים רבים שצריך לדעת. חיה שלא נשחטה כהלכה נקראת נבֵלה; חיה שסובלת מפציעה או מחלה חמורה היא טרֵפה, ואת שתיהן אסור לאכול. גם בחיה כשרה שנשחטה כדין, לא את כל האיברים מותר לאכול, כמו למשל שומן מסוים שנקרא חֵלֶב, וחלק נוסף בשם "גיד הנשה".

בנוסף, אסור לאכול דם של בהמות ועופות. לאחר השחיטה יש להכשיר את הבשר, כלומר להוציא את הדם הבלוע בו (על ידי השריה במים ומליחתו), בדרך כלל הדבר מתבצע במשחטה. כבד ואיברים פנימיים אחרים יש לצלות תחילה באש כדי להוציא את הדם הבלוע בהם, ורק לאחר מכן מותר לבשלם.

בשר חלק – אחת מן הבדיקות הנעשות לחיה על מנת לבדוק את כשרותה נערכת בסיום השחיטה ובה בודקים את הריאה: אם מתגלה נקב, הדבר מצביע על כך שהיא טרפה ולכן הבשר לא כשר. אמנם לעיתים מוצאים בה חוטים דקים ("סירכות") שתחתיהם עשוי להיות נקב, אך ייתכן גם שאין שם כלום, ולכן צריך לברר זאת. בשר "חלק" ("גלאט" ביידיש) הוא בשר שלגביו כלל לא התעוררה השאלה – הוא היה נקי מסירכות לחלוטין.

(צילום: shutterstock)

למנהג הספרדים, אין שום דרך להתיר סירכא שנמצאת במקום שמטריף, ולכן עליהם להקפיד לא לאכול מבהמה שנמצאו בריאתה סירכות. ואילו למנהג אשכנזים, מותר להסיר את הסירכא במיעוך ומשמוש וקילוף, ואם התברר שאין מתחתיה נקב - הבהמה כשרה.

ההקפדה על בשר חלק היא אחד הדברים היסודיים שעמד עליהם מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, והיה מזהיר רבות שישמרו הספרדים, וכל מי שיראת ה' נוגעת אל לבו, שלא לקנות מן הבשר שאינו "חלק" ממש, משום שלדעת רוב הפוסקים, ומרן בעל השולחן ערוך, יש בדבר נגיעה באיסור תורה, ובאכילת טריפות. יצוין כי אף האשכנזים שנהגו להקל בזה, עשו זאת מחמת שעת הדחק הגדולה שהיתה בימים ההם, וכך כותב הרמ"א, שמדובר בקולא גדולה מאוד. הלכה למעשה, בזמן הזה שהבשר החלק מצוי בשפע, ראוי ונכון מאד גם לבני אשכנז, להחמיר בדבר, שלא לקנות בשר, אלא שהוא "חלק", שנבדק כדת וכהלכה. חשוב לציין כי ההכשרים המהודרים בימינו מקפידים מאוד והינם למעשה בשר "חלק", ועל כן ניתן לאכול בשר עם הכשר טוב ללא כל חשש.

בשר וחלב

התורה אוסרת אכילת בשר וחלב יחד, וגם את עצם בישולם יחד. חז"ל אסרו אכילה של בשר וחלב באותה ארוחה, וכן אסרו את הכנתם באותם כלים. לכן, במטבח כשר צריכות להיות שתי מערכות נפרדות של סירים, מחבתות, צלחות וסכו"ם – האחת למאכלים בשריים והשנייה לחלביים.

לאחר אכילת מאכלי בשר, נוהגים לחכות 6 שעות לפני שאוכלים מוצרי חלב. אבל לאחר אכילת מזון חלבי אפשר לאכול בשר בלי המתנה, ויש לרחוץ ידיים, לשתות מעט משקה, ולאכול דבר פרווה מוצק (פרט לתמרים, ירקות, עליים, קמח דק, שהינם נדבקים לחניכיים), כדי לנקות את פיו משיירי מאכלי החלב לפני אכילת אוכל בשרי.

חלב ישראל

כלל יסודי בהלכות כשרות קובע: "היוצא מן הטמא – טמא, והיוצא מן הטהור – טהור" (מסכת בכורות). מכאן שמותר לצרוך חלב וביצים של חיות טהורות וכשרות בלבד. לכן החלב שכשר לשתייה הוא רק חלב שבא מבהמה כשרה. מצווה מדרבנן דורשת השגחה במהלך החליבה כדי להבטיח שהחלב אכן בא מבהמה כזאת. בעיה זו נפוצה פחות בארץ, שבה רוב משקי החלב מנוהלים על ידי יהודים ומפוקחים על ידי גופי הכשרות השונים. בחו"ל, שם רוב משקי החלב שייכים לנוכרים, הבעיה נפוצה יותר. יש פוסקי הלכה המתירים לצרוך בחו"ל מוצרי חלב נוכרי בהסתמכם על פיקוח משרד הבריאות המקומי, האוסר באופן מוחלט לערב חלב שאינו כשר, ובאם יימצא כזה חלב ישנו איום של קנסות וסגירת המחלבה. עם זאת, גם בחו"ל רבים מקפידים לצרוך אך ורק מוצרים שנחלבו על ידי יהודי או תחת השגחתו, ובארץ, כמובן, מקפידים על כך הרבה יותר. ההשלכה המעשית בארץ נוגעת בעיקר למוצרי חלב המגיעים מחו"ל או למוצרים המכילים אבקות חלב המגיעות מחו"ל. גופי הכשרות בחו"ל יציינו בפירוש "חלב ישראל" על אריזתם של מוצרים שהופקו מחלב שהשגיחו על חליבתו. לעומת זאת, בארץ, בדרך כלל יציינו "חלב נוכרי" או הערה דומה, על מוצרים המופקים מחלב מיובא.

דגים

סימני הטהרה בדגים הם: סנפיר וקשקשת. דגים כשרים הם: טונה, סלומון, קרפיון, אמנון, נסיכת הנילוס, מקרל ובקלה.

לא אוכלים דג עם בשר מפני שהדבר נחשב למאכל סכנה. בנוסף, הספרדים נזהרים שלא לערבב דג עם חלב משום חשש סכנה. אבל הנוהגים לאכול דגים בחמאה רשאים להישאר במנהגם. ואילו למנהג האשכנזים מותר לאכול דגים יחד עם חלב.

(צילום: shutterstock)

מזונות נקיים מחרקים

התורה אוסרת לאכול שרצים כגון תולעים, חרקים ומעופפים למיניהם, וכך נכתב בספר "קיצור שולחן ערוך" (סימן מו): "הרבה אזהרות הזהירה התורה בשרצים… ולכן צריך האדם ליזהר במאוד מאוד שלא יכשל בהם". לפני השימוש במוצרים שקיים בהם חשש להימצאות חרקים, כגון: קמח, אורז וקטניות, יש לבדוק ולנפות אותם היטב, או לקנות מוצרים אלה בהכשר מהודר שעליו רשום "נקי מתולעים וחרקים". מאכלים שבהם יש סבירות גבוהה לחרקים, כגון: ירקות עליים (חסה, פטרוזיליה וכדומה), תות שדה, תירס, כרובית, ברוקולי, תאנים ופירות מיובשים, מחייבים בדיקה וניקוי מיוחד על פי כללי ההלכה, ואם לא נבדקו היטב – אסור לאוכלם. בימינו ניתן להשיג תוצרת חקלאית מיוחדת המסומנת "גידול/ייצור מיוחד למניעת תולעים וחרקים" ולנהוג לפי ההוראות שעל גבי האריזה.

בישול עכו"ם

כגדר למניעת התבוללות, אסרו רבותינו אכילת מאכלים שבושלו על ידי גויים. ולכן זוהי נקודה חשובה בכשרות המזון: שהאוכל בושל על ידי יהודי, ולא – המאכל נאסר באכילה. וכן גם פת עכו"ם אסורה לאכילה, אלא אם כן יהודי עשה את אחד מחלקי האפייה ואז היא מותרת.

צומח 

כל הצמחים כשרים ללא יוצא מן הכלל. עם זאת, בפירות וירקות שגדלים בארץ ישראל ישנן מצוות התלויות בארץ, שיש להן השלכה על הכשרות. הנה כמה מהן: 

א. עורלה. פירות הגדלים במשך 3 השנים הראשונות מרגע נטיעת העץ, נקראים "עָרלה" ואינם כשרים לאכילה. הכלל הזה חל על עצים בארץ ישראל וגם בחו"ל. ולכן מי שנוטע עץ בחצרו, אינו יכול לאכול את פירותיו לפני שיחלפו שלוש שנים, וקיים תהליך מסוים שצריך לעשות כדי להכשיר לאכילה פרי שגדל בשנה הרביעית. 

ב. תרומות ומעשרות. תרומות ומעשרות הוא ביטוי כולל למספר סוגי מעשרות שצריך להפריש מהיבול החקלאי הגדל בארץ ישראל, אשר אותם היו נותנים בתקופת בית המקדש לכוהנים וללויים. אולם בזמננו הכוהנים אינם יכולים לאכול מהתרומות משום טומאה, ולכן עדיין מפרישים אותם אך שורפים או משליכים את החלק הרלוונטי עטוף לפח האשפה. פירות וירקות שלא הפרישו מהם תרומות ומעשרות נקראים "טֶבֶל", והם אסורים באכילה. כשאנו קונים פירות, ירקות ודגנים שגדלו בארץ (ומוצרים שונים המכילים אותם), יש לוודא שהופרשו מהם תרומות ומעשרות.

ג. הפרשת חלה. בעת הכנה של עיסת בצק לאפייה מפרישים חלק ממנה. בעבר נתנו אותו לכוהנים, אולם בימינו מפרישים חתיכה מהבצק ושורפים או משליכים עטוף לפח. מפרישים חלה רק אם יש בבצק כמות מסוימת של קמח: לפחות 1.2 ק"ג קמח או 1.66 ק"ג קמח, לפי השיטות השונות בהלכה.

ד. שמיטה. מדי שבע שנים חלה שנת השמיטה, שבה הופכות כל הקרקעות לנחלת הכלל. בשנה זו לא מעבדים את האדמה, ואת היבול שגדל בשנה השביעית אסור למכור. חשוב לוודא שלפירות וירקות שקונים בשנת השמיטה (ומעט אחריה) יש אישור כשרות המעיד על כך שמדובר בתוצרת חקלאית שלא גדלה באיסור.