סיפורו של חלל צה"ל: סיים להילחם ברצועה, התעקש לחזור ונפל בקרב

בבית העלמין בהר הרצל יובא היום (ראשון) למנוחות רס"ל (במיל') שמעון יהושע אסולין הי"ד, בן 24 מבית שמש, לוחם בגדוד ההנדסה 924, חטיבת הראל, אשר נפל אמש בקרב בדרום רצועת עזה. אסולין היה תלמיד ישיבת ההסדר "מדברה כעדן" שבמצפה רמון, ובנו של הרב רפי אסולין, ראש הישיבה התיכונית "שעלי תורה" בעיר בית שמש.

ישראל, אחיו הצעיר של אסולין, ספד: "אני חושב שזה הרגע שבו הוא הראה לנו את המהות שלו. שמעון יצא לפני חודש וחצי מעזה ולא נח בבית לרגע. הוא רצה לחזור והפך את כל העולם. בסוף הצליח לחבור לחבר שלו, מ"מ בצנחנים, דרך השלישות בדרך לא דרך, ולחם בגבורה עד לשבת שנפל בה".

"שמעון היה בכוח הראשון שנכנס לטהר בתים. באחד הבתים, שככל הנראה היה חשוב לחמאס, שמעון החל להילחם יחד עם הרביעייה שאיתו. הוא והצמד שלו הגיעו לקומה שנייה ועל גרמי המדרגות שמעון ביצע לחימה, חתר למגע בצורה לא נורמלית ונהרג מירי ככל הנראה במקום. אני לא מבין איך הכדורים הצליחו לחדור לו לתוך הגוף. הוא היה חסון, הוא היה חסין אש. הוא היה גיבור אמיתי, אחד שה' אוהב אותו. הוא בא גם אם למסור את הנפש, וביצע את זה על הצד טוב ביותר".

"היה לו חוש הומור מטורף, הוא ניהל את הצחוק במשפחה", הוסיף האח השכול. "מצד אחד בן-אדם אחד הקשוחים, ומצד שני עם הלב הכי רך שיש. אני האח הקטן מתחתיו, ותמיד כשהייתי צריך הוא היה שם, מגן עלי. הוא היה עניו גדול, עשה הכול בשקט, בענווה, באמת. מספרים לנו כמה הוא היה שקט. היה עושה מה שצריך, לומד מה שצריך כדי להיות הכי מקצועי שאפשר, חתר למה שצריך לדעת ועשה הכול על הצד הטוב ביותר".

הרב משה מאלי לימד את אסולין בשנתיים האחרונות: "שמעון השתחרר לפני חודש וחצי מהמלחמה בעזה במסגרת הלחימה עם המחלקה שלו, עם החברים מהשירות ומישיבת ההסדר. הם היו בצפון הרצועה, השתחררו להפוגה של חודשיים והיו אמורים לחזור עוד חודש, אבל שמעון ביקש לחזור וניסה בכל דרך. זה היה עוד חלק מאותה חתירה למצוינות ודבקות במטרה של שמעון, דבר שמאוד אפיין אותו. היה חשוב לו להיות נוכח ומשמעותי במלחמה הזו, החברים שלו אמרו שהיה לוחם בכמה רמות מעל כולם. שמעון תכנן ללכת בהמשך חייו ליחידה מיוחדת. הוא היה במיונים והתקבל ליחידה מסוימת אבל הוא רצה משהו יותר רציני, ובכל התהליך הזה נפתחה המלחמה".

"בישיבה שמעון היה קודם כל חבר טוב ואהוב על כולם. תכונה שמאוד אפיינה אותו הייתה שקט פנימי שמעיד על עוצמות מאוד גדולות בתוכו. שמעון תמיד היה אחד שלא מדבר יותר מדי, אבל כשהיה מדבר היה לו מה לומר בחכמה וטוב טעם. הייתה לו חתירה לאמת. תמיד רצה ושאף שהאמת תצא לאור ודאג למה לא רואים אותה תמיד. כשמשהו הטריד אותו, אם בישיבה ואם בעולם שבחוץ, תמיד היה מברר את הדברים לעומקם ופותח הכל, מעמיק וחוקר. היה אכפת לו ממה שקורה מסביב. שמעון היה איש של עקשנות ורצינות. זהו הדבר הראשון שעולה לי בזיכרון שלו - עז נפש. לוחם בעל רצינות לא מתפשרת. הוא הלך ועשה כל משימה ומטרה שהוא הציב לעצמו בדרך, הן בבית המדרש, ברוח, והן במלחמה".

הרב מאלי סיפר כי אחיו הגדול של שמעון, יהודה אסולין, הינו אברך בישיבה: "שמעון הגיע ממשפחה מאוד שורשית, מאוד רצינית. מהבית ומהמשפחה הוא ינק את כל התכונות האלו של המסירות, הדבקות והגבורה המופלאות. הכוחות האלה מגיעים מהבית, ממשפחה של אנשי תורה ויראת שמיים. שה' יזכה אותנו ואת כל עם ישראל ללכת בדרך הגבורה והאמת שהנחיל לנו שמעון".