מי היה בן סירא, והאם הוא בנו של ירמיהו הנביא?

האמורא הגדול רב, אמר: "כל שאין דעתו מיושבת עליו – אל יתפלל! שנאמר: בצר אל יורה". כך נכתב בגמרא, מסכת ערובין דף סה ע"ב. וכותב רש"י: "בדקתי אחר המקרא הזה ואינו בכל הכתובים, ושמא בספר בן סירא הוא".

מי הוא זה ואיזה הוא "ספר בן סירא", שרב מסתמך עליו לפסוק הלכה, ורש"י ברוח קדשו משער שהוא מקורו של רב?

הספר הזה היה גנוז מעם ישראל במשך שנים רבות, עד שנמצא תרגום יווני לספר בן סירא, בכנסיה קופטית במצרים, ובשער התרגום נכתב כך: "סבי, יהושע, אחרי אשר נתן את נפשו הרבה לקריאת התורה והנביאים ושאר ספרי האבות וקנה לו בקיאות רבה בהם, נמשך גם הוא לכתוב דבר מה על הנוגע למוסר ולחכמה... וכאשר ירדתי למצרים בשנת שלושים ושמונה למלך אוארגטס, מצאתי העתק מהספר שכתב סבי ובו דברי מוסר רבים, וחשבתי לדבר החוץ לעמול ולתרגמו לשפה היוונית, למען בני ישראל היושבים בנכר".

כך כותב נכדו של בן סירא, שמעון, בשנת 132 לפני הספירה בערך, על ספר המוסר של סבו, יהושע בן סירא. סבו חי בראשית התקופה ההלניסטית, עוד לפני מרד החשמונאים, וכתב, כאמור, ספר מוסר בלשון הקודש.

היו מן החכמים שהתייחסו לדבריו בכבוד, ואף ציטטו אותם בשם כתובים, אבל היו מרבותינו האמוראים שדרשו אותו לגנאי, ואסרו לקרוא בו. ולמסקנה: אם מוצאים בשמו דברים טובים – מותר לדרוש.

בשנת 1896 מצא פרופסור שלמה זלמן שכטר דף בכתב עברי עתיק, בין דפים שהגיעו מגניזת קהיר. הוא זיהה מיד את הטקסט כספר בן סירא המקורי, בלשון הקודש, לפני שתורגם ליוונית. בהמשך התגלו חלקים של בן סירא בעברית במערות ים המלח, ואף באתר מצדה.

בספר "אלפא ביתא דבן סירא" מופיע סיפור מעניין ומוזר, כי בן סירא היה בנו של ירמיהו הנביא, ואמו לא ידעה זאת. למרות זרות הסיפור היו מן הפוסקים שהתחשבו בו (חלקת מחוקק אבן העזר סימן א'), אבל רבים אחרים דחו את הסיפור כבלתי מוסמך.