"הסבא נרצח ובתו אפילו לא יודעת על כך, איך נקיים ברית מילה?"

ככל שחולפים הימים מאז מתקפת הפתע בשמחת תורה, כך נחשפים עוד ועוד סיפורים מרגשים ומצמררים. אחד מהם הוא סיפורו של הרב יוסף יעקב פילו מאופקים.

הרב פילו הוא מוהל אזורי וקהילתי בעל וותק של 35 שנה, ממוהלי הארגון המפורסם 'ברית יוסף יצחק'. "הסיפור שלי מתחיל בד' תשרי", פותח הרב פילו את סיפורו המטלטל. "השתתפתי בברית במושב תפרח והסנדק שם היה הרב יעקב פרידמן, מראשי ישיבת תפרח. הרב פרידמן ידוע ככזה שאינו מאריך בדיבורו, אך בכל זאת ניגש אליי בסיום הברית וביקש לשתף אותי בסיפור חריג. הוא סיפר לי על מוהל ותיק בשם הרב הלפרין מירושלים, שסיפר לו באופן אישי על כך שאליהו הנביא הציל אותו ממוות בטוח כמה פעמים. הבטתי עליו בפליאה, לא הבנתי למה הרב בוחר לספר לי זאת, אך לא שאלתי דבר אלא רק הגבתי: 'הלוואי שנזכה גם אנחנו'. הוא ענה 'אמן' ונפרדנו לשלום".

אימה ברחובות

שבועיים בדיוק לאחר מכן, בבוקר חג שמחת תורה, התעורר הרב פילו, תושב אופקים, לקולן של האזעקות שהדהדו בעיר. "לא שיערתי עדיין את סדר הגודל של האירועים, לכן יצאתי לבית הכנסת, שם היו גם אנשים נוספים, אך התפללנו תפילה מקוצרת בלבד, ובשעה תשע וחצי כבר הייתי בבית אחרי תפילה. האזעקות המשיכו להישמע, אבל אני ידעתי שיש לי תוכניות לאותו יום – ברית בשעה אחת עשרה וחצי, ולאחריה ברית בשעה שתים עשרה. בינתיים הגיעו אלינו שמועות על כך שהיה פיגוע בעיר. זה כל מה שידענו בשלב זה, ולאור העובדה שאלו היו שמועות בלבד החלטתי לצאת אל הבריתות, ולעשות זאת בהקדם, גם כדי שהמשפחות לא ידאגו וגם כדי שאוכל לחזור הביתה בהקדם".

באותו זמן הרב פילו לא העלה בדעתו שייתכן שהמשפחות כלל אינן חושבות לקיים את אירועי הברית. "הברית הראשונה הייתה אמורה להתקיים במרחק הליכה של כ-20 דקות מהבית שלי", הוא מספר, "ובמשך כל הזמן שהלכתי נשמעו אזעקות ברקע. לתומי חשבתי שכנראה קרה משהו בעזה, אולי חיסלו איזה בכיר וזו תגובת החמאס. בשלב מסוים הבחנתי במסוק משטרה שקרא לתושבים להיכנס לבתים, שכן יש מחבלים בעיר. התחלתי להבין שההתרעה רצינית, אך מכיוון שכבר הייתי קרוב לבית המשפחה החלטתי להתקדם לשם, אלא שכשדפקתי על הדלת הסתבר שהם חוששים ומסרבים לפתוח. קראתי בקול: 'אני המוהל!' וראיתי את אחד מבני הבית מציץ מחלון צדדי, ורק אז פותח לי את הדלת ושואל בלחש: 'למה באת?' השתוממתי והשבתי: 'באתי לברית'. רק אז הסתבר שהם לא העלו בדעתם שהברית תתקיים, אך מכיוון שהגעתי הם החליטו לגייס שכנים למניין והברית נערכה במהירות, כאשר במהלכה אנו שומעים צרורות יריות מבחוץ".

ברית תחת אש

עם סיום הברית ביקש הרב פילו לצאת אל הברית הבאה, אך בני הבית עצרו אותו והתחננו שלא יצא מהבית, שכן מסוכן בחוץ. "גם בשלב הזה לא דמיינתי מה מתרחש בעיר", הוא מציין, "בית הכנסת בו הייתה אמורה להתקיים הברית היה במרחק של חמש דקות הליכה מהמקום בו הייתי, ותכננתי להגיע לשם בדרך עקיפה. כך עשיתי. הרחובות היו שקטים ועברתי בהם במהירות.

"צעדתי לעבר בית הכנסת, וכלל לא הבנתי שבכך אני מכניס את עצמי אל תוך שדה הקרב ממש, שכן בית הכנסת שוכן ברחוב שממנו יוצאים רחובות החיטה והתמר – שני הרחובות שבהם התבצרו המחבלים. אמנם שמעתי כל הזמן יריות, אך לא הבנתי שהן קרובות כל כך.

"המשכתי ללכת עד שהגעתי לבית הכנסת, דפקתי על הדלת ועל החלונות, אך אף אחד לא ענה לי. התחלתי לצעוד אל בית המשפחה, כשאני חולף מתחת לביתה של משפחת אדרי, שם התבצרו המחבלים, מבלי להבין זאת. שוב הרחובות ריקים לגמרי, ושוב אני צועד במהירות. כשאני מגיע לבית מציץ מישהו ומודיע לי: 'אין ברית היום, והתינוק בכלל לא נמצא כאן, הוא אצל הסבא, בבית הסמוך לבית הכנסת'. הוא כנראה חשב שאוותר, אך כשביקשתי ממנו את הכתובת בה נמצא הסבא והוא הבין שאני רציני, הוא החליט ברגע האחרון להצטרף אליי גם כן, יחד עם אשתו ושתי בנותיו ועוד דודים, שהגיעו כנראה מרחוק כדי להשתתף בשמחה המשפחתית".

אלא שכאשר הגיעה החבורה לבית בו התארח הסבא התברר להם הנורא מכל. "הסבא הגיע במיוחד מטבריה כדי להשתתף בשמחת הברית, כיוון שהוא הוזמן להיות הסנדק", מסביר הרב פילו. "הוא התארח יחד עם אשתו אצל מכרים של המשפחה, ובבוקר שמחת תורה הוא ישב יחד עם אשתו לשתות כוס תה כשלפתע הם שמעו רעשים מוזרים מבחוץ. הסבא פתח את הדלת כדי לבדוק מה מתרחש שם, והמחבל ירה בו מטווח אפס. הוא התמוטט לאחור על בעלת הבית, וכך למעשה ניצלו חייה, כיוון שהמחבל לא ראה אותה, ואילו הסבתא ישבה במטבח ובנס המחבל לא הבחין בה, והמשיך לדרכו".

הרב פילו מציין את הפרטים על סמך מה ששמע באותו יום מאבי הבן, שאמר לו: "לא ייתכן שנקיים ברית בכזה מצב, אשתי לא יודעת שאביה נרצח, גם בני המשפחה לא יודעים. בחוץ מסתובבים מחבלים והסכנה גדולה, איך אפשר לקיים ככה אירוע?"

"לקח לי קצת זמן כדי לעכל את מה שנאמר לי", משחזר הרב פילו, "אבל לבסוף אמרתי לאב: 'אין סיבה לעכב את הברית, אני נמצא כאן ויש מספיק אנשים כדי לקיים את האירוע, ובנוגע לאשתך, אל תאמר לה דבר עד שנסיים עם הברית'. האבא קיבל את הדברים והתארגן יחד עם בני המשפחה. אחר כך הם יצאו אל מקלט בית הכנסת, וכשאני יצאתי אחריהם שמעתי צרור יריות כמובן שרצתי במהירות אל המקלט, שם ראיתי את האמא כולה רועדת, כשהיא שואלת שוב ושוב: 'למה אבא שלי לא הגיע כדי להיות סנדק?' וכולם מנסים לשכנע ולהרגיע אותה שאבא שלה חושש לבוא ומפחד לצאת מהבית. התחושה של כולנו הייתה נוראה, כאשר התחלנו לזמזם את השירים והניגונים של הברית, בזמן שחלק מהאנשים בוכים בצד וחלקם כלל לא מבינים מה קורה.

"רגע לפני שהתינוק נמסר לידי האב, הוא ביקש לדבר איתי ביחידות, ושאל אותי בדמעות: 'אני לא יודע איזה שם לתת לתינוק', וגם הסביר כי הוא מתלבט אם לתת את שם חמיו הי"ד. שאלתי אותו לאיזו עדה הם משתייכים, והוא הסביר שהם עיראקים ומקפידים מאוד שלא לקרוא על שמו של הסב בעודו בחיים. ברגע שהוא הסביר לי, הייתה התשובה מבחינתי ברורה, והודעתי לו: 'אתה נותן את השם כפי שסיכמתם בתחילה, כי לא ייתכן שאשתך תתוודע באופן כה מזעזע לכך שאביה נרצח', וכך אכן היה".

"אליהו הנביא שמר עליי"

הרב פילו מציין כי הוא שב לביתו רק בשעות הצהריים, כשהוא נתון בטראומה גדולה מהאירועים שחווה, אך עדיין לא מתחיל לדמיין את היקף הטרגדיה. "רק במוצאי שבת התחלתי להבין בהדרגה את מה שקרה", הוא אומר, "ויחד עם זה גם התחלתי לקלוט את הנס הגדול שארע לי, כיוון שהסתובבתי בדיוק ברחובות שבהם היו המחבלים, בשעות הכי מסוכנות, מבלי שקרה לי דבר".

אבל גודלו העצום של הנס התחיל להתחוור לו רק כעבור יומיים, כאשר הוא הגיע לניחום אבלים בבית אחת המשפחות. "לפני שיצאתי ניגש אליי יהודי בלתי מוכר ושאל אותי: 'כבוד הרב, בירכת הגומל?' השבתי לו שבוודאי, ואז הוא הוסיף: 'אני רוצה לספר לך משהו, ותברך הגומל פעם נוספת', ואז הוא סיפר לי שהוא מתגורר בקצה רחוב התמר, ובאותו יום הוא היה בביתו שבקומה השנייה והשקיף על כל מה שהתרחש ברחוב. הוא ראה את קרב היריות, את המחבלים, את האזרחים שנלחמים בהם וגם את הפצועים וההרוגים. 'ופתאום', כך הוא אמר לי, 'בעיצומו של הקרב אני רואה אותך מופיע אל תוך הרחוב, בשקט ובשלווה. עצמתי עיניים כי הייתי בטוח שעומד להיות פה משהו נורא ואיום, אלא שבדיוק אז השתרר שקט ולא היו שום יריות. ראיתי אותך נכנס למקלט, ושנייה אחת לאחר מכן התחדשו היריות. הקב"ה פשוט שמר עליך', כך הוא אמר לי".

הרב פילו מסיים את סיפורו ומוסיף בקול חנוק: "אני באמת לא יודע אלו זכויות יש לי, אבל איני יכול שלא להיזכר בשיחה שהייתה לי עם ראש הישיבה הרב פרידמן שבועיים קודם לכן, ובהבנה שהקב"ה בוודאי שלח לי את אליהו הנביא בכבודו ובעצמו שליווה אותי במשך כל אותו יום, ופשוט הגן עליי מכל רע".