רגע של היסטוריה: הגוי שמנע מיהודי לשרוף את התלמוד

לפני קצת יותר מחמש מאות שנים, בשנת רס"ד 1504, פרצה מהומה בחנותו של הקצב היהודי יוסף פפרקורן. התברר שהקצב היהודי רימה, בנוכלות יוצאת במינה, חצי ממוכרי הבשר בשוק, במשך תקופה ארוכה. המשטרה הוזעקה למקום, והקצב היהודי היה צפוי להיכנס לכלא לשנים רבות.

הקצב הנוכל לא עמד בניסיון, והציע לשופטיו שימיר את דתו לנצרות. אלו קפצו על המציאה בשמחה, וצירפו אותו לכת הנזירים הדומיניקנים שבעיר קלן הגרמנית, שם "עשה חייל" המומר החדש בלימודי דת ובשנאת אחיו לשעבר. כחלק ממופע השנאה, או ברצונו להחניף לחבריו החדשים, הוא פרסם עלון ובו קרא למנוע מיהודים ללמוד תלמוד, שכן הם מאמינים בו יותר מאשר בעשרת הדברות, והתלמוד מחנך אותם לשנוא גויים ולא לציית לחוקי המלכות.

פפרקורן כתב את העלון שלו בכמה וכמה מהדורות, בהן ניסה צורות שונות של הטפה, איומים ושכנוע, אבל דבריו לא עשו רושם. הוא לא היה מלומד גדול, וכל אדם משכיל שעיין בדבריו ראה שהם דברי הבל.

אבל לשנאה יש הרבה כוח. קבוצת כמרים פנתה לאחותו של הקיסר מקסימיליאן הראשון כדי שתשפיע על בעלה לגזור שריפה על כל ספרי התלמוד, כדרך שעשו הקיסרים בימי הביניים. הנסיכה קוניגונדה מבוואריה פנתה אל אחיה הקיסר, וביקשה ממנו לבחון בתשומת לב את העלון של פפרקורן. הקיסר רצה למלא את רצון אחותו, וביקש להחרים את כל ספרי התלמוד "בינתיים", עד לקבלת החלטה...

אך כאן התערבו מספר אישים חשובים. הראשון שבהם היה הבישוף אוריאל ממינץ, שטען כי היהודים הם אזרחים מועילים לגרמניה, ובספרי התלמוד שלהם יש רק נימוסים ומידות טובות ולא שום דבר רע. בעקבות דבריו הנחרצים של בישוף חשוב, שהיה כחרבונה בשעתו, אשר לחש על אוזן המלך מספר מילים כדי להושיע את היהודים, פנה המלך אל כמה אוניברסיטאות חשובות לקבלת חוות דעת בנושא זה מהן.

בינתיים כתב פפרקורן חוברות הסתה נוספות, וכנגדו כתבו אנשי רוח גרמנים חוברות לימוד זכות על היהודים. ה"קרב" הכתוב הזה נקרא בהיסטוריה "מלחמת הפמפלטים". נקודת המפנה בפרשה היתה ספרו של מלומד גרמני, דוקטור למשפט קיסרי בשם יוהנס רויכלין. בספרו הוא הראה שכל דבריו של פפרקורן הם אוסף של שגיאות, ושלמרות היותו יהודי לשעבר, אין הוא יודע לקרוא תלמוד, וכל טענותיו שקר וכזב. האינקוויזיציה העמידה את רויכלין למשפט בשנת רע"ו 1516, אך הוא יצא זכאי, בהראותו שכל דבריו מגובים בעובדות.

פפרקורן המשיך לכתוב דברי בלע, והקיסר הוציא צו שאוסר עליו להדפיס ספרים, אך בטרם עלה בידו להשיב מלחמה לפי תכניותיו, מת האומלל, ועם ישראל ניצל מאותו פגע רע.