סיון רהב מאיר: סיפור הסטיקלייט של סרן רותם לוי הי"ד

אנחנו חווים בימים אלה דברים יוצאי דופן. מה אנחנו עושים איתם, תכל'ס?

פרשת יתרו, שקראנו בשבת שעברה, מתחילה כך: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹוקים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ". יתרו שומע על היציאה של עם ישראל מעבדות לחירות, על הבשורה החדשה בעולם, וגם על המלחמה של עמלק בעם ישראל. הוא לא נשאר אדיש. הוא שומע, מפנים, וזה מוביל אותו לעשייה: "וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה".  יתרו עוזב את ביתו, ומצטרף לעם ישראל. עמים רבים שמעו על יציאת מצרים, נדהמו ונבהלו, ועקבו אחרי הדרמה. אבל האם זה עורר אותם להשתנות? לעשות משהו? לחשוב איך האירוע המכונן הזה משפיע גם עליהם? התורה מספרת שרק יתרו העמיק לבדוק מה המשמעות של כל זה עבורו. לא רק שמע – אלא השתנה.

סיפורו של יתרו, בפרט בימים מטלטלים אלה, מעלה שאלה: מה אנחנו שומעים? ומה אנחנו עושים עם מה שאנחנו שומעים?

כמה משפטים קטנים-גדולים

הנה רק כמה משפטים שאמר הרב ישראל סלנטר, מייסד "תנועת המוסר", תנועת של לימוד המידות האישיות ושל תיקון עצמי, שנפטר לפני 141 שנה:

• "כל זמן שהנר דולק - עוד אפשר לתקן".
• "המצוקות והצרכים החומריים של הזולת – הם-הם הדאגה הרוחנית שלי".
• "לא כל מה שחושבים צריך לומר, לא כל מה שאומרים צריך לכתוב, לא כל מה שכותבים צריך להדפיס".
• "טבע הוא באדם – ככל שהוא מיטיב עם חברו, כך הוא נעשה אוהב אותו יותר".

מוזמנים לקחת איתכם משפט אחד ליום הזה...

לזכרו.

הרב יעקב אדלשטיין – לימים אלה

השבוע חל יום פטירת הרב יעקב אדלשטיין, הרב של רמת השרון והרב של עשרות אלפים. חזרתי אל הספר שכתבנו עליו, "סולם יעקב", ובחרתי כמה כלים ועצות שיכולים להועיל, במיוחד בתקופה הזו:

• כשאנשים ביקשו סגולות, לרוב הרב היה מדבר איתם על סגולה פשוטה: תיקון עצמי. שיפור מעשי שהם אמורים לחולל בחייהם. הנכד דב ויסקי נותן שתי דוגמאות: "אם אתה יודע שהכעסת מישהו, שציערת אותו, הרב היה ממליץ ללכת ולפייס אותו. הרב גם דיבר רבות על השבת. הוא הזכיר שהיא מקור הברכה וקרא לכל אחד לכבד עוד קצת את השבת, גם בדברים קטנים".
• כשאנשים שאלו מה לקבל על עצמם, הוא עודד אותם לוותר, גם כשהם מרגישים שהצדק איתם. לא להתעקש עם הזולת, לא "לחפש" איפה פגעו בנו. "כאשר אדם מוותר לאחר", אמר, "גם אם מדובר רק על תור באוטובוס או בקופת חולים, זוהי ממש עת רצון עבורו לבקש בקשות".
• היה לו משפט נפלא: "צריך לדון אדם לכף זכות, אבל לפעמים צריך גם לדון אותו לכף שטות"....
• בזמני מלחמה או טרור, כשניגשו אליו ילדים ואמרו שהם מפחדים, המליץ להם לשנן בעל פה פסוקים, פרקי תהלים ומשניות.
• כמה פעמים המליץ לפונים המלצה פשוטה ומעשית: להתחיל להתעמל. נפש בריאה בגוף בריא.
• מספרת תושבת רמת השרון: "באתי אליו מודאגת, מוצפת דאגות. אני זוכרת משפט אחד מרגיע מהשיחה איתו: אדם שיכבד את הבריות – לא תהיה דאגה בלבו".
• פעמים רבות הוא שלח אנשים לקבל ברכה דווקא מניצולי או ניצולות שואה, "אנשים קדושים שעמדו בניסיון".
• פעם אמר: "רגשות אשם הם חלק מתחבולות היצר הרע לבלבל אותנו, ולגרום לנו לחשוב על העבר במקום על העתיד".
• איך להתמודד עם משבר? מספר הרב נח פלאי: "אדם עשיר מאוד הפסיד כמעט את כל כספו. חשבתי שהרב יברך אותו שיתעשר שוב וזהו, אבל כשהאיש ביקש ברכה, הרב אמר לו דברי עידוד שהם ממש השקפת עולם: עד עכשיו היית בכיתה א'. התמודדת עם ניסיון העושר. עכשיו אתה עולה לכיתה ב', לניסיון אחר. יהי רצון שתתמודד גם איתו – ותצמח כך. הברכה הזאת היא שיעור שלם, זו הסתכלות אחרת על העולם שלנו, על התמודדות עם אתגרים".

לזכרו.

"זה האור שלנו"

"שלום, שמי נעמה זר-כבוד. לפני כחודש וחצי נפל הבן האהוב של אחי, סרן רותם לוי. בתפקידו האחרון – סגן מפקד פלגה ביהל"ם. הנה סיפור קטן שחשוב לנו שייצא לאור: בשבעה על רותם, אחד הלוחמים סיפר שבאמצע הלחימה בעזה, כשהיה לצידו של רותם, הוא לא הצליח להדליק את הסטיקלייט, פנס האור הקטן. הוא אמר לרותם בייאוש: 'די, כמה אפשר? הכל פה חשוך!'.

"רותם, בשלוות נפש מדהימה, באמצע הלחימה, השיב לו: 'תסתכל אחורנית. אתה רואה את ניר עוז? זה האור שלנו, זה מה שמאיר לנו'.

"לא צריך להרבות במילים על העוצמה האדירה שרותם נתן לחברו באותו הרגע. היכולת לא רק לראות את האור באמצע החושך המוחלט, אלא גם להרים את הסובבים אותך ברגעים הכי קשים שלהם ולהראות להם את הסיפור הגדול, במשפט אחד שאומר הכל.

"רותם היה גיבור לא רק בגלל איך שמת, אלא גם בגלל איך שחי. הלוואי שנטמיע בחיינו את סיפור הסטיקלייט. שנצליח לראות אור, ולהראות אותו גם לסובבים".

חורים בקיר ואותיות פורחות

תחנת המשטרה בשדרות. מקום שמזוהה עם אסון. מעכשיו – יצירה חזקה מחכה למי שיגיע לשם. אליסף מיארה, האומן שצייר את היופי הזה, הסביר לי כך:"כל מבנה תחנת המשטרה הרוס, הכול מלא יריות וחורים, אבל הקיר שממול נותר שלם. קיבלתי משימה לספר על הקיר הזה את סיפורו של אותו היום.

"התחלתי בציור של תחנת המשטרה, המבנה שנהרס, ומולו טנק. רואים פה את הניגודיות: טנק שייך לשדה קרב, מה פתאום הוא נכנס לתוך עיר שלווה?

"אבל העיקר הוא ספר התורה הפתוח, שמסמל את חג שמחת תורה. 8 שוטרים נפלו בתחנה ועוד 2 לוחמים שבאו לזירה. 10 נשמות. מניין. רציתי לעשות 10 חורים בספר התורה, ואז ראיתי שיש בקיר חורי ירי אמיתיים מהקרבות. השתמשתי בהם.

"היה לי קשה לצייר ספר תורה ירוי, עם חורים, אבל זה מה שקרה, וניסיתי לבטא זאת. הכול קרה ביום שבו התורה שמחה ואנחנו שמחים איתה, והם ניסו לפגוע בדיוק בזה.

"ומעל ספר התורה - אותיות שפורחות באוויר. ממש בכיתי כשציירתי את זה. ציירתי את כל אותיות הא'-ב', ככה אפשר להרכיב את כל השמות של הנופלים, ושל כל עם ישראל. חכמינו אומרים שאפשר לשרוף את הספר, אבל האותיות – התורה, הרוח של עם ישראל, העוז, הנחישות – זה לא משהו שאפשר לפגוע בו, אי אפשר לחסל אותנו לגמרי. זו הנחמה שאני מנסה להעביר".