פרשת משפטים: גנבו ממך? הרווחת כפול!

פרשת "משפטים" היא הפרשה הח"י (ה-18) מתחילת התורה, והיא עוסקת ב"חיים עצמם". בפרשה הקודמת, יתרו, עמדו ישראל למרגלות הר סיני, ושמעו את קול הגבורה קורא "אנכי השם". הם היו בדרגה רוחנית מדהימה, וחזו במראות אלוקיים, אולם התורה עוברת מיד אל "החיים עצמם", והיא מתחילה לעסוק בנושאים "ארציים" כמו דיני עבדים, הלכות נזיקין ועוד.

מדוע התורה בוחרת לפתוח את לימוד המצוות דווקא בחלקים ה"פחות נעימים" של החיים? הרי עם ישראל שרוי עדיין תחת ההשפעה המדהימה של מעמד הר סיני, למה התורה לא פותחת עם מצוות "גבוהות" ורוחניות יותר כמו בניית המשכן, דיני קורבנות, הלכות החגים וכדומה?

השאלה מתעצמת לאור העובדה שחלק גדול מדיני פרשת משפטים לא היו רלוונטיים בתקופת השהייה במדבר, שהרי לאיש לא היו אז עבד ושפחה, שדה וכרם.

התשובה ברורה. זה בדיוק הסיפור של התורה. תורת ישראל מכוונת לא רק לזמנים ולרגעים הגבוהים של החיים, אלא גם לחיים עצמם. היא מורה לנו כיצד להתנהג ברגעים הקטנים של היום יום, בשדה ובכרם, כיצד להתמודד עם גניבות, עם אנשים שהידרדרו לעבדות, עם אנשים מזיקים, עם אנשים שזקוקים להלוואות ועם כל ענייני בין אדם לחברו. לכן, הנושא הראשון לאחר מעמד הר סיני הוא פרשת משפטים, העוסקת בחיים עצמם, על כל המורכבויות שלהם.

נתבונן במצוות אחת: "כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ, אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם" (שמות כ"ב, ו').

התורה קובעת כאן, שגנב חייב לא רק להשיב את הגניבה או את ערכה הכספי, אלא מוטל עליו גם קנס – תשלום כפל. עליו לשלם לבעלים כפול מהסכום שהוא גנב.

כיום, בימינו, אין תשלומי כפל, אולם גם אם פרקטית אין תשלומי כפל – מה עומק המצווה הזו מלמד אותנו?

ננסה ללמוד את הפסוק הזה כמטאפורה לחיים שלנו.

"כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר". בורא עולם מפקיד בידי האדם "כסף וכלים לשמור". השם מעניק לכל אחד מאיתנו גוף, נפש, נשמה, כוחות מגוונים, משפחה. הכל. השם מבקש מאיתנו לטפח את כל מה שהוא נתן לנו ולהגן עליהם מפני אינספור כוחות פנימיים וחיצונים המאיימים לפגוע בהם. יש לנו כסף – כיסופים לכל מיני דברים, וכלים לממש את אותם כיסופים (על פי ה"שפת אמת", משפטים תרל"ו. עיין "אור החיים" על פסוק י"ד).

בתוך כל אחד מאיתנו יש "גנב" פנימי, שמתכנן לגנוב את המתנות הללו ולהשתמש בהן כפי רצונו.  ה"גנב" הזה מייצג את היצר הרע המבקש כל הזמן לשלוט בגופו של האדם, בנפשו ובחייו.

אדם מתכנן לעשות מעשים טובים, לעשות מצוות ונחת רוח לבוראו, ואז מגיע ה"גנב" וגונב את כל התוכניות שלו.

איך אנחנו מתייחסים לגניבות הללו? איך אנחנו מתייחסים למעידות וכישלונות?

יש אנשים שיכנסו לעצבות, לייאוש, יש שירגישו השפלה פנימית על עובדת היותם מנוצחים, וכמובן שכל התחושות מן הסוגים הללו גורמות לבני אדם להרים ידיים מול כל מאבק עתידי ואתגר חדש.

באה התורה ומציעה לאדם הצעה שאי אפשר לסרב לה – ראשית, תחפש את הגנב. תלמד את עצמך. תבין מה קורה בפנימיות שלך. תלמד את כוחות נפשך. תזהה מהי הפרצה דרכה השתחל הגנב? איזו מידה עליך לתקן? היכן שתולות נקודות התורפה שלך? היכן כדאי לך להציב שומרים חזקים יותר? מה כדאי לך לעשות כדי שלא יגנבו ממך שוב? אחרי שמצאת את הגנב, אתה תרוויח כפול! מה הכוונה?

כאן אנו מגיעים לעומק מצוות התשובה.

היהדות אומרת לאדם, במקום להתפלש באשמה ובייאוש שלך מול עצמך, אתה צריך לזהות ולהתעמת עם ה"גנב" שלך, עם אותם כוחות בחייך שמנסים להוריד אותך מן הדרך, ואז תקבל מהגנב כפול מהסכום שהוא לקח מלכתחילה. המשמעות הפסיכולוגית היא, שחוויית הנפילה וההתאוששות שבאה אחריה, תאפשר לך להעמיק את הרוחניות שלך בצורה כפולה מאשר אילו הגנב בכלל לא היה מגיע.

"גדולה תשובה שזדונות נעשות לו לזכויות" (יומא פו ע"ב) - קובע התלמוד. כשאתה למרבה הצער נכשל, אבל אז אתה מתעמת עם הגנב ומחזיר את הבעלות על חייך לעצמך, הכישלונות הקודמים מעניקים לך פרספקטיבה חדשה ורוממות גדולה שלא היו קורים בלי הכשלון. על ידי עיסוק במאמץ המדהים של תשובה ובחיפוש אחרי הפרצות בנפש, החטא עצמו מוגדר מחדש כזכות. למה? כי לולא החטא לא היה נוצר כאן אדם חדש. עצם הכישלון והתיקון הנובע ממנו, יצרו בן אדם חדש, חסון יותר.

כמובן, חובה להדגיש שעלינו לעשות כל מאמץ שלא יחדור שום גנב לשטחנו, אולם אם החומריות שבנו גברה עלינו לזמן קצר – עלינו לתפוס את הגנב ולהוציא ממנו כפל!