זו הסיבה שאמרתי לילדה שלי אתמול לישון עם בגדים

כן, היא ישנה קצת עצובה, לא תמיד אני יכולה להיות אחראית על האושר שלה, אפילו לא בכלל. 

היא הלכה לישון עם בגדים.

אז לפני שאספר מה היה, אני אתן לך קצת רקע...

אימהות שמגיעות אלי לליווי וגם אימהות שמתייעצות דרך המייל, רוצות פתרון קסם.

איך הילדה תקשיב לי? מה יגרום לילד לעשות את מה שאני אומרת?

אימהות מתוסכלות אומרות לי, "כמה אפשר? מה יהיה הלאה, אם עכשיו היא לא מקשיבה?".

אני מסתכלת עליהן, וממש מבינה אותן – הן בהחלט צודקות! חשש אמיתי... או אימהות שואלות, ובאמת... "מה עושים כדי שהיא תקשיב בפעם הראשונה?".

אז אני עונה כאן לכולן: היא לא תקשיב בפעם הראשונה, בטח אם היא לא רגילה שבבית מקשיבים לאמא, נקודה!

ואם לא מקשיבים, יש לזה מחיר.

למה אני מתכוונת? עכשיו לסיפור על הבת שלי.

אתמול בערב היא הייתה אמורה להתארגן לשינה בשעה היעודה (19:00). נתתי הוראה מפורשת: "הדסה, עכשיו השעה 18:45, את צריכה להתארגן לשינה, בבקשה תצחצחי שיניים, תכיני מערכת, תברכי ברכת המזון ותלבשי פיג'מה" (רבע שעה מספיקה בהחלט לילדה בת 8, לא?!).

היא כבר אכלה ארוחת ערב וכבר התקלחה בצהריים, הכינה מערכת, צחצחה שיניים. השעה הייתה כבר 19:00 והיא עדיין הייתה לבושה בבגדים.

שאלתי, "הדסה, מה קרה? למה עוד לא לבשת פיג'מה?".

והיא ענתה לי בכנות: "אמא עשיתי רק 2 עמידות ראש, וגזרתי משהו קטן שהמורה ביקשה להביא למחר".

היא לא הקשיבה להוראה שנתתי לה!

היא לא ביקשה רשות לעשות דברים נוספים. כן, יכולתי ממש להתרגז...

אז מה עושים?

יש אימהות ש -

1. כועסות ומתעצבנות, "שוב את לא מקשיבה? כמה פעמים אפשר להגיד לך? את לא יודעת שכל ערב עולים למיטה בשעה 19:00?

יש אימהות ש -

2. יכעסו ויגידו, "טוב, לא הקשבת?! מחר את לא הולכת לחברה שלך, פעם הבאה תקשיבי למה שאמא אומרת לך".

יש אימהות ש -

3. יתעלמו ולא ישימו לב לשעה ולשעון, וממילא הילדה תמשיך לשחק ולהתקשקש, עד שפתאום הן שמות לב וצועקות "מה קורה פה?! איך זה שאת עדיין לא במיטה? כמה פעמים אני צריכה להגיד לך?!".

אני רוצה ללמד אותך דרך נוספת, חדשה. זה מה שעשיתי. פניתי לבתי המתוקה, ואמרתי לה: "אני שמחה שאת אומרת ת'אמת, שעשית עוד דברים אחרים חוץ ממה שאמרתי.

"השעה 19:00 כבר הגיעה, ואת תצטרכי לעלות למיטה עם בגדים. כבר לא תספיקי להחליף".

היא נבהלה.

"אמא, זה מגעיל, אני רוצה ללבוש פיג'מה".

ואני,

"אי אפשר כבר, מתוקה שלי, הזמן שלך עבר. בזמן הזה עשית 2 עמידות ראש וגזרת...

והיא,

"אמא, סליחה".

ואני,

"אני מעריכה מאד את זה שאת מבקשת סליחה. מחר אני מבקשת שתעשי קודם מה שאמא ביקשה, ואם יישאר לך זמן – תעשי דברים נוספים, ואם לא נשאר לך זמן – תבקשי, ואולי אסכים".

ונתתי לה נשיקה.

והיא,

הבינה מצוין מה שקרה, אבל גם חשבה שאוותר לה, לכן עלתה לישון קצת עצובה.

אבל אני בטוחה שעשיתי את הדבר הנכון. בחכמה, בסבלנות, באהבה ובהבנה, לימדתי אותה שלכל מעשה יש מחיר...

כאשר ילד יודע שלמעשים שלו יש מחיר, והוא יצטרך לשלם אותו, נשאר לו רק לבחור...

בהצלחה!

יוכידנחי היא תומכת רגשית רב תחומית, מנחת הורים ומומחית למשמעת וסמכות בשיטת "אימהות מודעת".