רוצים את כל הקופה: מי היו שודדי אוצרות המקדש?

בפרשת השבוע מתוארות כמויות הזהב העצומות שנדרשו לבניית המשכן, כלי המשכן וגם קרשי המשכן, שהיו מצופים זהב. קשה לנו לדמיין כמות כה גדולה של זהב, בניין בגובה עשר אמות שכולו עשוי מזהב.

במשכן, ובהמשך במקדש, היו אוצרות זהב עצומים, מנדבת ידם של בני ישראל בכל הדורות, שהעלו בדבקות מחצית השקל, ועוד מתנות רבות ל"הקדש", נדרים ונדבות. האוצרות האלו גירו את דמיונם של שליטים ושודדים בכל הדורות.

מיד אחרי פטירתו של שלמה המלך, כאשר מלך אחריו בנו, רחבעם, זיהה שישק מלך מצרים את החולשה בממלכת יהודה, שזה עתה הסתכסכה עם ממלכת ישראל, והוא עלה בראש צבאו לכבוש את ערי יהודה, יחד עם לוחמים לובים, כושיים וסוכיים. כשהגיע לירושלים, כינס הנביא שמעיה את רחבעם ושרי יהודה, והוכיח אותם על שנפלה רוחם במקום לפנות לה' בתפילה. רחבעם ושריו חזרו בתשובה והתפללו, ושישק ניאות לעזוב את ירושלים, לא לפני שלקח חלק קטן מכמויות הזהב, את "מגיני הזהב אשר עשה שלמה" ועוד אוצרות זהב של המקדש. שישק חזר למצרים וצייר על קיר  מקדשו בכרנך את כל השלל שתפס מירושלים, וגם את בית המקדש.

כמה מאות שנים לאחר מכן, בימי חזקיהו, צאצאו של רחבעם, כאשר סנחריב מלך אשור צר על ירושלים, הוא שם את עינו על אוצרות המקדש. חזקיהו פחד מפניו ושלח לו דלתות מזהב שהיו במקדש, כדי שיסתפק בהם וישוב לארצו, אך סנחריב לא הסתפק בכך, ועשה מצור על ירושלים. הוא רצה את כל הקופה... ישעיהו הנביא חיזק את חזקיהו ועם ישראל, הם התחזקו בביטחון בה', ובחצי הלילה בא  מלאך והכה את צבאו של סנחריב, והוא חזר לארצו בבושת פנים.

בית המקדש נחרב בסופו של דבר, והבבלים בזזו את אוצרותיו, אך בני ישראל זכו לשוב לארץ ולבנות את בית המקדש בשנית, ושוב תרמו והתנדבו בני ישראל מכספם מדי שנה בשנה עד שבבית המקדש הצטברו אוצרות רבים. עם כיבושי אלכסנדר מוקדון, שכבש גם את ירושלים מדי הפרסים, היו מלכי יוון לוטשים עיניים לאוצרות המקדש. בערך בשנת 178 לפני הספירה (כעשר שנים לפני מרד החשמונאים), המלך סלאוקוס הרביעי שלח את המשנה שלו, הליודורוס, להיכנס למקדש בירושלים ולשדוד את אוצרותיו. הכהן הגדול חוניו, שעמד בפתח העזרה, התחנן לפני הליודורוס שלא לעשות את מעשהו הנפשע, שהמקדש מקום קדוש והוא מתחייב בנפשו אם יחלל אותו.

אך הליודורס דחף את חוניו הצידה, ונכנס בגפו לתוך היכל בית המקדש. בעוד עיניו משתאות מהפאר וההדר ומברק הזהב, הזדעזע כל ההיכל, והליודורוס ראה מלאך רוכב על סוס אש מתפרץ למקום. שני עוזריו של המלאך הפילו את הליודורוס והיכו אותו מכות נמרצות. הליודורוס התחיל לצווח עד שאיבד את הכרתו, וחוניו הכהן הגדול משך אותו החוצה כדי שלא לעורר את חמת מלך יוון. בסופו של דבר שב הליודורוס להכרתו, ועזב את ירושלים בבושת פנים.

כאשר יהודה המכבי עמד לפני המלחמה ביוונים, הוא סיפר להם את המעשה הזה, כדי להלהיבם למלחמה, ולהזכיר להם שברצות ה' דרכי איש, הם ינצחו את האויב הכי חזק.

הקרב על אוצרות המקדש המשיך עוד שנים רבות, ועד לחורבנו, ניסו שוב ושוב שליטים גויים ויהודים למלא את חפניהם במטבעות. הצדוקים, שבקשו לדאוג לארמונותיהם באמצעות כספי מחצית השקל, קיבלו תשובה נחרצת מהכהנים: חובה לקנות את קורבנות התמיד דווקא על ידי מחצית השקל, כי על ידי זה הקרבן נחשב קרבן ציבור, ולפי ההלכה יש לקנותו "משל ציבור". בתגובה יצאו הצדוקים ודרשו, שיחיד יכול להתנדב לציבור. הכסף יעבור לידיהם הנאמנות, והם ישלמו את דמי קרבנות הציבור ביד רחבה...

מנהיגי הפרושים והכהנים הנאמנים השתמשו שוב ושוב בתחבולות ובחכמה כדי למנוע משליטים לחמוס את האוצרות, עד שנגזרה הגזרה על חורבן המקדש, והרומאים האכזרים בזזו את כל אוצרות המקדש.