נזקי המלחמה: "הישראלים מדמיינים טויוטה ליד הבית, מחבלים ליד הדלת"

אירועי המלחמה בישראל הביאו לעלייה חדה בכל הנוגע למספר המטופלים נגד חרדה. פרופ' יוסי לוי-בלז, פסיכולוג קליני, והפסיכיאטרית ד"ר שלי סנטו, טוענים כי מטופלים רבים נשברים מהמצב הנוכחי ולא מצליחים לתפקד. אז איך בכל זאת אפשר לצאת מהדיכאון? בראיון לחדשות 12 הם מסבירים מה השתנה בחודשים האחרונים ומה אפשר לעשות.

"בדרך כלל מדברים בפסיכולוגיה על חשיפה ישירה, על אלו שבאופן ישיר חוו את האירועים", אומר פרופ' לוי-בלז, "עוצמות האירועים גרמו לעלייה מאוד חדה ברמת החרדה והדכדוך של אזרחי ישראל".

"נתחיל עם החרדה", הוא מוסיף. "אני חושב שאין אדם בישראל, לא משנה איפה הוא גר ולא משנה בן כמה הוא, שלא מדמיין עדיין לעתים טויוטה לבנה מסתובבת ליד הבית שלו או מה הוא יעשה עם הילדים כשמחבלים ידפקו בדלת או יפרצו, ולאן הוא יברח כאשר יבואו ליישוב שלו. והחרדה הזו, גם כשאנחנו לא ערים לה, מגבירה מאוד את הדריכות ואת חוויית חוסר הביטחון שלנו. והיא מקטינה את יכולות הסבלנות שלנו. כלומר, השוליים שיש לנו בדרך כלל להגיב באיפוק ולקבל החלטות בצורה רציונלית, השוליים האלה מאוד-מאוד הצטמצמו. ומכיוון שהמלחמה מתמשכת אז יש גם ממש שחיקה של היכולת שלנו להחזיק מעמד".

לוי-בלז משרת במילואים כפסיכולוג ביחידת מודיעין. "החוויה הכי חזקה היא הדכדוך המתמשך וחוסר התקווה", הוא מציין. "אנחנו בעצם נמצאים במצב שבו כל הזמן אנחנו נפגעים. אמונות יסוד שיש לכולנו לגבי איך נראה העולם התערערו באופן דרמטי. ולצד הדכדוך, אנחנו גם חווים את החוויה של היעדר תקווה, היכולת להרים את העיניים, להסתכל קדימה ולהגיד: 'זה יעבור, וכשזה יעבור יהיה פה יותר טוב'. וזה בדרך כלל הדבר שהכי מחזיק אנשים במצבי משבר. אני חושב גם שהדיבור המנהיגותי על המלחמה, כאילו היא תימשך לנצח, שזה לא ייגמר בקרוב - הוא ממש מכה אנושה לחוויית התקווה".

"בגלל זה הדבר הכי נכון כרגע זה להסתכל קדימה ולתכנן. זה מאפשר לאנשים להתמודד עם היום-יום. להגיד 'בשבוע הבא נעשה את זה ואת זה', 'בעוד שבועיים ניסע לטייל' זאת דרך להגיד 'מחר יהיה יותר טוב'".

ד"ר שלי סנטו הוסיפה: "אני אגיד מה אני ממליצה למטופלים שלי וגם לחברים ולקרובים. בתקופה כזאת יש הרבה אנשים שיש להם נטייה לכל מיני התנהגויות של בריחה, של אסקפיזם. חשוב לשים לב לדברים האלה ולנסות לצמצם התנהגויות של בריחה".

"הרבה אנשים מרגישים שכאילו איבדו שליטה על החיים. זאת אומרת, קרה איזה משהו שאין לנו שליטה עליו והרבה אנשים הרבה יותר גדולים מאיתנו מחליטים על המהלכים והרבה מאיתנו מרגישים שהם לא יכולים לגמרי לסמוך על מי שמוביל את העניינים ומנהל את העניינים. דווקא בגלל התחושות האלה מאוד עוזר להתמקד בכל מיני דברים שיש לנו כן שליטה עליהם. למשל, זו דווקא תקופה מאוד טובה להתמקד בעידוד אורח חיים בריא".

"כל המשבר המדיני שקורה פה, והמשבר החברתי משפיעים גם הם", היא מוסיפה. "יש אנשים שהטבח הזה גם מאוד טלטל אותם, את העמדה הפוליטית שלהם. יש לזה המון רבדים. זה לא רק החטופים. וזה גם תחושה של כאילו 'מה עשינו 20 שנה?' 'איך הפקרנו? איך נתנו לזה לקרות?' אלה דברים שכולם מדברים עליהם".