שלא נפספס את ההזדמנות

בימים שלאחר פרוץ המלחמה, אין מי שלא הרגיש את האחדות שהתפרצה, כאילו היה זה טבעי שנהיה מאוחדים. זה קרה דווקא בתקופה שבה היה נראה שהנה, חלילה אין מנוס מהתפצלות עמנו. ארס הפילוג חלחל בעם בגלל מיעוט קולני, שבידו כלים מכלים שונים להגשמת היעד.

והנה, עם הצער שהגיע מתוך כאב המאורעות, הלכה והתעצמה לה האחדות בכל מקום אפשרי. הרגשנו באופן אישי וכללי איך כל אחד נושא בעולו של האחר. אפילו מחרחרי הריב הגדולים ביותר תפסו מחסה, וקולם נדם. ההתעלות ואחוות האחים הביאה עמה התחזקות בלתי נתפסת, בין במצוות שבין אדם למקום ובין במצוות שבין אדם לחברו.

רק זמן מה לפני כן נשמעו טענות על אי הפרדה בין דת לצבא, ועל מעשים דתיים שנעשים במסגרת הצבא, והנה – כבר נהיה סטנדרטי לראות סרטונים של קבלת עול מלכות שמים על ידי חיילים ומפקדיהם ביציאה לקרב, הודאה לקב"ה בחזרתם ממנו, ובכלל דיבורי אמונה שמגיעים מתוך שדה הקרב ממש.

בקיצור, הרגשנו כולנו את אחדות העם, אחדות כמו זו שכל אב אוהב שיש בין ילדיו.

ואז... פתאום קמים להם בעלי המחלוקת ומלעיטים את הציבור בכותרות תמימות המתובלות ברצון לעורר שוב את אש המחלוקת. שוב מופיעה הלשון החלקלקה, במטרה לפרוץ, ולו במעט, את חומת האחדות, כדי לתת ליצר מקום מינימלי, צר ביותר, שבו יוכל לתפוס מקום נינוח בהמשך. וכשהוא נכנס – זה כבר סיפור אחר.

*

בפרשה שאנו קוראים השבת, מופיע הפסוק "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כ"ה, ח').

רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל מסביר בספרו, "נפש החיים", ש"ושכנתי בתוכם" – הכוונה היא בתוך כל אחד ואחד מבני ישראל. בפסוק הבא "כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ" – מפרשת הגמרא: לדורות הבאים (סנהדרין טז ע"ב).

כלומר, הקב"ה אמר למשה רבנו: אל תחשוב שכל המטרה של בניית המשכן היא בנייה של מקדש חיצוני. התכלית היא לרמוז לעם ישראל ש"ממנו תראו וכן תעשו" – כלומר שנלמד מבניית המשכן איך להתנהג בחיינו, בכל דור ודור.

במעשיכם, אומר הקב"ה למשה, עליכם להיות כתבנית המשכן וכליו – כולם קדושים, ראויים ומוכנים להשרות את שכינתי בתוכם ממש. ההבנה הזו היא הבסיס לאחדות שמתפרצת מאיתנו – שכן בזמנים כאלה אנחנו נזכרים ונוכחים לראות שכולנו קדושים וראויים, ואם כך – למה לנו להיפרד ולריב? מאז פרוץ המלחמה התקדמנו בדרך הנכונה, להיות כתבנית המשכן.

אסור לנו לפספס את ההזדמנות!

חייבים להמשיך את אהבת החינם הזו.

קולות לאחדות ולאמירת דברים מאחדים בלבד – זהו הרצון האמיתי של החיילים, ושל העם כולו. את האחדות הזו ניתן להעצים עוד ועוד, עד לרגע שבו נזכה יחד, בקרוב, לגאולת עולם, בביאת משיח צדקנו.

הנביא ישעיהו אומר "הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם, אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" (ישעיהו ס', כ"ב). חז"ל מסבירים על כך שאם עם ישראל יזכו – הגאולה תגיע טרם זמנה, "אחישנה". אך אם חלילה לא יזכו, היא תגיע "בעתה", בזמן שנקבע לה מלכתחילה. הגאולה תגיע בכל מקרה, אבל מתי? זה תלוי בנו.

אנחנו חייבים להמשיך את אהבת החינם שהתעוררה בעם, כתשובת המשקל לחטא הנורא של שנאת חינם, שבגינו נחרב בית המקדש.

עד היום לא זכינו לגאולה, ואנחנו עדיין מחכים לה. כעת, כשאנחנו כבר בדרך הנכונה, לא כדאי לפספס את ההזדמנות ואת התרוממות הרוח. זה הזמן שלנו להתכונן לגאולה האמיתית והשלמה. להכין את עצמנו כפי שאדם מתכונן כשהוא יודע שהוא עתיד לארח את המלך בביתו – כמה הוא דואג לנקות ולהכין את הבית! כך גם אנחנו צריכים לנקות את הלבבות שלנו מכל אבק ועפר של לשון הרע ושנאת חינם, ולהכין אותם עם אחדות, עם תורה ועם תפילה.

כאשר נתלכד סביב קיום תורה ומצוות, ונרבה אהבה בין אחד לשני – נזכה לגאולה המובטחת ללא עיכובים – "אחישנה". זה תלוי בנו.