שיחה בטלה ודיבור בתפילה: הסכנה הגדולה בביזיון בית הכנסת

אנחנו יודעים שהקב"ה רחמן ומעביר על מידותיו. הוא לא בהכרח מעניש אנשים שחוטאים, להיפך – הוא ממשיך להשפיע להם טובה.

אבל ישנם נושאים יוצאים מן הכלל. כשם שבבית המקדש אסור היה לזר להיכנס, ואפילו לכהן היה אסור להיכנס שלא לפי הכללים והזמנים המדויקים, "והזר הקרב יומת", וכך שני בניו הצדיקים של אהרן מתו ביום חנוכת המשכן משום שלא שמרו על הכללים המדויקים – כך גם במקדש מעט, בבית הכנסת, ישנה סכנה גדולה מאד לזלזל בכבוד בית הכנסת, שכן על עוון זה הקב"ה אינו סולח!

ישנה הלכה, שאסור להתפלל אחורי בית הכנסת. כלומר אם כולם עומדים ומתפללים לצד אחד, אסור לאדם לעמוד מאחורי בית הכנסת ולהתפלל לכיוון השני. ומספרת הגמרא (ברכות ה ע"ב) שאדם אחד עמד והתפלל אחורי בית הכנסת, בא אליהו הנביא בדמות פרש ערבי, והרג אותו תוך כדי דהירה!

לאחר מאורעות ת"ח ות"ט הנוראים, בהם נרצחו אלפי יהודים, התכנסו גדולי ישראל לדון במה ניתן להתחזק ולתקן כדי להסיר גזרות רעות מעל עם ישראל. בין השאר תיקנו תענית קבועה בכ' בסיוון. צום זה נשמר שנים רבות מאד, עד שהשתכח. אבל אחד מזקני הדור, רבי יום טוב ליפמן הלר מפראג, ה"תוספות יום טוב", סיפר שנגלה לו בחלום, שאחת מסיבות הפורענות הגדולה שבאה על עם ישראל היא מחמת דיבור בבית הכנסת של שיחה בטלה, שמבזים בזה את בית הכנסת ואת התפילה. ולכן תיקן "מי שברך" מיוחד שנאמר עד היום בהרבה בתי כנסיות, וכה נאמר בו: "מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן דוד ושלמה הוא יברך השומר פיו ולשונו מלהפסיק בשום דיבור מן ברוך שאמר עד גמר התפילה ובשעת קריאת ספר תורה שבציבור אפילו בדברי תורה באיזה דיבור כל שכן בשיחת חולין וסיפורי שמועות...".

עוד מעשה נורא אירע כמה שנים לאחר מכן, בשנת תכ"ד. במהלך "פרעות לבוב", שני בניו של אחד מגאוני הדור, רבי דוד הלוי, בעל הט"ז, נהרגו בביתם על ידי פורעים. הט"ז חשב כי הסיבה לגזרה היא שדירתם היתה מעל בית הכנסת, שכן לפי דין הגמרא אסור לגור מעל בית הכנסת, שאין זה כבוד שאנשים ישנים ועושים צרכיהם מעל גגו של בית הכנסת. אלא שמחמת דוחק התנאים בגלות באירופה, שהיו בונים בניינים גבוהים, ולא היה להם מקום אחד להתפלל, היו מתפללים בקומת הקרקע, אבל היה זה בדיעבד גדול, וכך כותב הט"ז: " אין לעשות כלל בה"כ אם יש למעלה ממנו דבר מאוס... במלכות תוגר (=טורקיה) יש להם בית דירה על בה"כ, ובלבד שינהגו בנקיות בבתים של מעלה. אני בילדותי הייתי דר בק"ק קראקא עם ב"ב בבית מדרשי שהיה למעלה מבה"כ, ונענשתי הרבה במיתת בני ותליתי בזה".

רואים אנו כמה יש להיזהר בכבוד בית הכנסת ובכל הלכותיו, ואיזו סכנה כרוכה בביזיון בית הכנסת. וכמובן, מידה טובה מרובה – המכבד את בית הכנסת, בהשתתפות בתפילה בזמן וכדין, ובתרומה לכבודו ולניקיונו, ודאי יזכה לשפע גדול של ברכה.