סיון רהב מאיר: הפלסטינים מצליחים בדעת הקהל העולמית כי הם יותר מסכנים, לא כי הם יותר צודקים

איך מכניסים עקרונות גדולים לתוך חיינו, ביומיום? איך המילים הגבוהות הופכות לתכל'ס? פרשת השבוע, פרשת משפטים, מגיעה אחרי מעמד הר סיני שעליו קראנו בשבוע שעבר. אחרי עשרת הדברות, אחרי המעמד המכונן, התורה מפרטת לא פחות מ-53 מצוות בפרשה שלנו, מכל התחומים. חקלאות, כלכלה, חינוך, זוגיות, כשרות, או בקיצור: חיים. אחרי הקולות והברקים והשופרות, אנחנו מקבלים מדריך מפורט לחיים מעשיים, שאקטואלי מאוד גם כעת. נתחיל.

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם – פרשנינו מתעכבים על ו' החיבור: ואלה המשפטים. עשרת הדברות נחשבות לקוד המוסרי המפורסם בעולם, אבל הן רק עשר הוראות מתוך תרי"ג מצוות. המצוות המפורטות, העשייה היומיות, הן המשך ישיר למעמד הר סיני הדרמטי והחד פעמי.

כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ – אלמנות ויתומים. התורה דואגת להם כל כך, ולצערנו רבים הצטרפו לסטטוס הזה השנה. התורה מזהירה אותנו פעמים רבות לא לענות אותם, לא לצער, אלא לדאוג לצרכים שלהם ולכבד אותם. ואם קשה להם והם צועקים – הפסוקים האלה מזכירים כי אלוקים שומע את הצעקה שלהם יותר מאחרים. הם המקורבים שלו, הם ה-VIP.

אבל בתקופה הזו המשפחות האלה משדרות לצד העצב, עוצמה גדולה. המשפט "באתי לחזק ויצאתי מחוזק" כמעט פשט את הרגל. אפשר כמעט לומר בחלק מהמפגשים האלה: "באתי להתחזק". אנחנו נחשפים לעוד ועוד דמויות מופת שעומדות בניסיונות קשים ומעבירות מסרים מרוממים, שנותנים רוח וכוח.

השבוע פנתה אלי אחת כזו. חנה כהן היא אלמנתו של אוריאל כהן, שנפל בקרב בעזה. ימי שישי ושבת השבוע הם ראש חודש אדר א'. "משנכנס אדר מרבים בשמחה", כידוע, ואיך נעשה זאת השנה? איך אפשר לשמוח? חנה מצאה בקבוצת הווטסאפ המשפחתית הודעה שאוריאל כתב שבוע לפני שנפל, בראש חודש טבת: "נתפלל ונברך שיהיה חודש טוב ומבורך, מלא באור ובשורות טובות לכל עם ישראל, אמן!". לצד צילום המסך עם הטקסט של אוריאל, חנה כתבה: "אוריאל היה אדם כללי, תמיד הכניס את הציבור ואת עם ישראל לכל מה שעשה, אפילו להודעות פשוטות כאלה בווטסאפ. יש כאלה שיתקשו להרבות בשמחה בחודש אדר הקרוב. העצב שוטף כמו נהר ענק את השגרה, וקשה לשמחה לתפוס את מקומה. לכן אני כותבת. דווקא השנה אני מבינה את הטעם של המנהג להתחפש בפורים. כדי לשים מסיכה על העצב. אז אנחנו נתחפש, נשמח, נצמח. לכבודך אוריאל. זה מה שהיית רוצה. אני רוצה להעביר את המסר הזה לפני ראש חודש אדר, שהוא מורכב לי ולעוד רבים השנה. משנכנס אדר מרבים בשמחה, גם השנה, קצת אחרת".

וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ – נניח שיש ריב, משפט, בין דל (עני) לבין עשיר. מי זוכה אוטומטית לאהדת הקהל והשופטים? התורה מזהירה אותנו לא לעשות הנחות למי שנראה מסכן. לא להפלות אותו לטובה. לא לשפוט לטובת האביון, האומלל, כי ממש לא בטוח שהוא גם זה שצודק בוויכוח.

אנחנו חיים, לצערנו, בעידן שנופל בדיוק בכשל הזה, כל הזמן. הפלסטינים מצליחים בדעת הקהל העולמית כי הם יותר מסכנים, לא כי הם יותר צודקים. לא אשכח סיור באו"ם שבו ניסיתי לאתגר את המדריכה בשאלות על הפלסטינים שצריכים לקחת אחריות על גורלם. "הם פליטים מסכנים, אי אפשר לדבר נגדם", היא הסבירה. אין עובדות, יש רגשות.

גורמים רבים בעולם תמכו בנו כשהיינו מסכנים, ב-7.10, אבל כשהמטוטלת של המסכנות והדלות נוטה לצד השני, הם התהפכו. לכן כשעוסקים בהסברה, ישראל לא יכולה לנצח בתחרות מי האומלל, מי הנעבעך, של המזרח התיכון. היא צריכה להסביר שהיא כאן בשם הצדק, האור, האמת והמוסר.

מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ – אלוקים מודיע לנו כבר במדבר שזה לא יהיה מהיר וקל. שזה ייקח זמן. האויב לא ייעלם ברגע, אלא לאט לאט. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. ספר הזוהר מתאר זאת כעיקרון יסוד בחיים. העולם הולך ומתקדם אל הטוב, אבל בהדרגה: "בזמן שהקדוש ברוך הוא יקים אותם ויוציאם מן הגלות, אז יפתח להם פתח של אור דקיק קטן, ואחר כך פתח אחר שהוא גדול ממנו... מעט מעט אגרשנו מפניך".

וַיֹּאמְרוּ: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע – העם, שרק לפני רגע היה משועבד במצרים, שומע את כל ההוראות האלה ואומר את צמד המילים המפורסם "נעשה ונשמע". הוא מקבל על עצמו את האחריות.

הפרשה הזו, לכאורה, היא המשעממת ביותר שקראנו מתחילת התורה. מאז שהחל ספר בראשית הייתה כאן עלילה סוחפת – בריאת העולם, המבול, עקידת יצחק, המריבה בין יוסף ואחיו, עשרת המכות, קריעת ים סוף, מעמד הר סיני. ועכשיו פתאום – אוסף של 53 מצוות. אבל התורה לא היא לא סרט עלילה. היא לוקחת אותנו עכשיו למקום מרתק לא פחות: מעכשיו הגיבורים הם אנחנו, העלילה היא סיפור חיינו, והמתח הוא בשאלה כיצד נתנהג והאם נצליח ליישם את ההוראות האלה בחיינו, ולבחור בטוב. הזרקור שהופנה אל גיבורי התורה מופנה אלינו. כעת אנחנו השחקנים הראשיים.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".