מגפת ריקודים: על התופעה המוזרה שגרמה לאנשים לרקוד ללא הפסקה

משנכנס אדר מרבים בשמחה. שמחה היא דבר נחוץ לכולנו. אפשר להחמיר גם מאדר א', ויש אומרים כי מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד.

אבל לפעמים מגיעים לשמחה גדולה יותר מדי... השמחה צריכה להיות במידה, ואסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה.

אחת התופעות המופלאות והמוזרות שקרו בהיסטוריה הלא רחוקה, היא מגפת הריקודים. בעיר שטרסוברג שבחבל אלזס הצרפתי, בחודש יולי 518, נראו לפתע ארבע מאות אנשים מאנשי העיר כשהם רוקדים ללא הפסקה, יומם ולילה, במשך חודש!

חלק מהרוקדים לקו בהתקף לב, שבץ או תשישות, ואפילו היו כאלו שמתו מרעב.

האירוע התחיל באישה אחת, פראו טרופאה היה שמה, שהתחילה לרקוד ברחוב במשך ארבעה ימים. בתוך שבוע הצטרפו אליה אנשים, עד שהגיע מספרם לארבע מאות.

הרופא המקומי בדק בכובד ראש אם ייתכן שסיבה אסטרולוגית כלשהי גרמה לאירוע. הוא השווה מפות של כוכבים, היטה את האצטרולב (מכשיר עתיק למדידת זוויות כוכבים) פנים ואחור, ולא מצא הסבר... בסופו של דבר הוא הודיע כי המגיפה הזו היא מחלה טבעית מדבקת, הנובעת מכך שלרוקדים יש "דם חם". הקזת דם נשקלה על ידי טובי המומחים, ובסופו של דבר הוחלט שלא למנוע את המחלה, אלא להיפך: העירייה בנתה לרוקדים במות עץ מיוחדות, שעליהן יוכלו לרקוד בלי הפרעה ובלי להתנגש בסוסים וכרכרות. להבנתם, המשך הריקודים יביא אותם לריפוי עצמי. העירייה שילמה גם לנגנים שינגנו ליד הרוקדים ויעודדו אותם.

מומחים שונים עבדו גם על גירוש שדים, בתקווה שזה יסיים את מחלת הדם החם. אלא שגם זה לא עזר, הרוקדים התחילו להתעלף או למות. 

ציורים בני הזמן מתארים את הרוקדים מתפתלים בכאבים מהמאמץ וזועקים לעזרה – אך לא מסוגלים להפסיק. הסבר אחד אומר שהרוקדים הורעלו מ"ארגוט" (ergot), פטריה שגדלה על חיטה, שחדרה ללחם של תושבי הכפר, וגורמת להזיות, התכווצויות ורעידות. אך בהתחשב בכמות הרוקדים, ובתקופה הארוכה שבה התרחש האירוע, נראית אופציה זאת כבלתי סבירה.

הסופר ג'ון ואלר, שחיבר ספר על הנושא, טוען כי תנאי הרעב והמחלות שפקדו את עניי שטרסבורג באותה שנה, יצרו תנאים להתפרצות היסטריה המונית. ואלר סבור כי תושבי שטרסבורג רקדו כשהם שרויים במצב של טראנס, מה שיכול להסביר את הסיבולת החריגה של הרקדנים, שאפשרה להם לרקוד ימים שלמים.

אם כן, מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, רק שמרו על הבריאות...