מדוע המדע לא מסוגל להסביר את תחושת האני?

העדות הגדולה ביותר למציאות רוחנית נמצאת בכל אחד ואחת מאיתנו, בדבר האישי והקרוב ביותר אלינו - האני.

כל הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה, מחווירים לעומת הפלא הגדול והמופלא ביותר בבריאה כולה: החוויה הנפשית, הפנימית, של התודעה (-תחושת האני).

האם ניתן להסביר "תודעה" במונחים חומריים ומדעיים?

אין המדע מסוגל להגדיר תודעה בכלים מדעיים, ולא פעילות נפשית של התודעה. פרופ' ישעיהו ליבוביץ' התמחה בכימיה ונוירופיזיולוגיה, וכינה את המחסום המדעי הזה בשם 'הבעיה הפסיכו-פיזית'. כך כתב:

"הטענה שרצון או תחושה מתעוררים בעקבות תהליך מוחי אינה מובנת כלל. המוח אינו אלא מרכיב של העולם הפיזי, וכל המתרחש בו שייך לגלגולי חומר ואנרגיה. הטענה שבעקבות תהליכים מוחיים נוצרת התופעה 'אני חש' או 'אני רוצה', אין לה מובן בעולמם של מושגי מדעי-הטבע... קל מאוד לפלוט את המילים 'הפעילות המוחית היא גורם למציאות הפסיכית', אבל אין אנחנו מסוגלים לשוות מובן למילים אלו" (הבעיה הפסיכו-פיזית, אוניברסיטה משודרת, עמוד 26).

כלומר, התודעה והנפש נמצאים מעבר לגבולות התפיסה המדעית; אין זו בעיה שנובעת רק ממגבלה טכנולוגית כלשהי שתיפתר בעתיד, אלא בעיה עקרונית שלא יכולה להיפתר לעולם, כי אין החומר מסוגל לתאר ולהסביר חוויה שהיא במהותה - נפשית.

המדע מסוגל לתאר רק דברים שיש להם גודל וכמות, שתלויים במקום ובזמן, במשקל ובמידה. חוויה נפשית בהגדרתה לא ניתנת לתיאור כמותי, מחשבות ורגשות אינם תופסים נפח ומשקל בחלל, ולכן מטבעם אינם ניתנים לתיאור מדעי.

החוקרים מסוגלים לתעד את מה שמספרים בני אדם על חוויותיהם האישיות, אך אין ביכולתם להסביר את חוויות הנפש באמצעות כלי מחקר. מהי אותה חוויה אנושית? מהם אותם רגשות? מנין מגיעה השמחה והעצב, הצדק והמוסר, המחשבה והרצון?

החוויה האנושית שונה במהותה מכל חומר, מורכב ככל שיהיה. היא שיא היצירה: נשמת החיים שנפח הבורא באדם.

אין האדם דומה למכונה שתוכננה לפעול בתור חלק מן הטבע, אלא הינו יצור עצמאי הנפרד מן הטבע ומסוגל להתגבר עליו: הינו פועל, יוצר, חושב ובוחר. מכל היצורים החיים, קיבל האדם את היכולת לבחור בין טוב לרע, אם להיות צדיק או רשע.

עדות רוחנית לנשמה נמצא גם בעובדה שהאדם קיבל השתוקקות לידע, לחיבור רוחני אמיתי ומהותי, ואינו מסתפק בהישרדותו בלבד.

קיומה של הנשמה מוביל אל מסקנות גדולות: קודם כל, עובדה זו מעידה כי האדם שונה באופן מהותי מכל הבריאה כולה, והינו נזר הבריאה; שנית, היא מלמדת כי נשמת האדם ירדה אל תוך גוף חומרי עבור מטרה, וכי במות הגוף, תשוב הנשמה אל יוצרה לקבל דין וחשבון על בחירותיה, כפי שאמרו חז"ל: "שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד" (אבות ו, ט).