אדר הגיע, וזה הזמן לבדוק איך לגדל ילדים מאושרים

רוצים לדעת מה הסיכוי של הילד שלכם להיות מאושר? אל תסתבכו. זה הרבה יותר פשוט ממה שאתם חושבים. לכו לטיול השנתי, לרגע שבו המחנך מבקש מכל אחד להגדיל ראש ולאסוף את הזבל של עצמו ואז, ברגע הזה, אם במקרה הילד שלכם יוציא עוד שקית ויחליט על דעת עצמו שהוא רוצה להיות אלטרואיסט ולאסוף את הזבל של שאר הקבוצה, תדעו שהנדיבות הזו שלו כנראה תוביל אותו למקומות של אושר בחיים.

כמחנך, יש ניסוי שחביב עלי במיוחד: קוראים לו מבחן הטישו.

לוקחים חתיכה של טישו ומניחים אותה במרכז הכיתה. לאחר מכן מחכים ומתבוננים ורואים כמה תלמידים פשוט עוברים על פניה כאילו כלום. כי יש מנקה והיא כבר תרים את הטישו. כי יש מישהו אחר, כל אחד, שאמור להרים את הטישו רק לא אני.

הניסוי הזה הוא בעיני תמצית החינוך: האם אתה גדל להיות סוציומט שחושב רק על עצמך, או שאולי תתפתח ותהיה אדם גדול ונדיב שמוכן לצאת ולתת מעצמו, אדם שמוכן להתכופף ולהתאמץ בשביל שהמרחב של הכלל יהיה נקי יותר.

חודש אדר הגיע, וזה הזמן לבדוק את האושר והשמחה שלנו ושל הילדים שלנו. יצא לכם פעם לראות ילדים עצובים? מדוכאים? עם פרצופים רציניים כאלו של תשעה באב?

היה לי פעם תלמיד שהגיע ממשפחה מבוססת מאוד. מה זה מבוססת? נסיעות לחו"ל שלוש פעמים בשנה - ארצות הברית, הוואי, אוסטרליה. טיסות של הביוקר. לא היה חסר לו כלום. ובכל זאת, לא זכור לי שראיתי אי פעם תלמיד עצוב כמוהו. פעם אחת שאלתי את ההורים שלו: "תגידו, אני בטוח שאתם נותנים לילד שלכם הכול. למה הוא עצוב כל כך? מה הסיפור שלו?".

"לא יודעת", ענתה לי אמא שלו. "יש לו מיליון חוגים. מה שהוא רוצה. באמת שאין לי מושג".

"יכול להיות שהילד שלכם לא מתנדב בכלל בחיים? שהאלמנט הזה לא נוכח אצלו? שכל היום שלו מורכב ובנוי רק לעצמו? שאין לו רגע אחד שבו הוא גדל ונותן למען הזולת?".

האם הסתכלה עלי במבט מהורהר וענתה לי: "יכול להיות... באמת עכשיו שאתה מעלה את זה, זה נשמע לנו סביר...".

הנה מחקר חדש על אושר, מתוך "כיכר השבת": מהי המשמעות של להיות נדיב? בארבע מילים: לפעול רבות למען הזולת. אם אתם כבר עושים זאת, המשיכו ואם לא, כדאי שתתחילו, מכיוון שסקר שנערך על ידי האתר "The Ascent" מגלה קשר חיובי בין נדיבות לאושר.

על מנת לגלות כיצד חוסר אנוכיות משפיע על תחושת האושר הכללית והסיפוק מהחיים של האדם, באופן מעשי, האתר "The Ascent" ביקש מיותר מאלף מבוגרים בארה"ב לעשות שני דברים נפרדים.

ראשית, המשתתפים ענו על שאלות לגבי מידת שביעות רצונם מהיבטים שונים בחייהם, כמו חברויות, חיי משפחה, חיי חברה, כספים והקריירה שלהם.

שנית, על כל אחד מהמשיבים הוטלה משימה לדרג את מידת האלטרואיזם שלו. הם דרגו עד כמה הם נוטים, בסולם של אפס (אף פעם) עד ארבעה (לעתים קרובות מאד), לדבוק ב-14 התנהגויות אלטרואיסטיות שונות (כמו: תרומת בגדים לצדקה או מתן הכוונה לאדם זר). אלו שדורגו מעל האחוזון ה-75 תויגו כקבוצת הנדיבות הגבוהה ומי שדורגו מתחת לאחוזון ה-25, היו קבוצת הנדיבות הנמוכה.

התוצאות אינן משקרות, אנשים שהיו נדיבים יותר דיווחו על יותר שמחה בחיים. שבעים וארבעה אחוזים מהנשאלים הנדיבים במיוחד היו "מרוצים" מחייהם באופן כללי, לעומת 60 אחוז מהאנשים הנדיבים מעט. אנשים עם נדיבות גבוהה נטו יותר מפי שניים לומר שהם "מרוצים מאד". אנשים שהשיגו ציון גבוה במיוחד בסולם האלטרואיזם היו גם מרוצים יותר בכל קטגוריית חיים רלוונטית: חברויות, חיי משפחה, חיי חברה, חיים זוגיים, קריירה וכספים.

הנשאלים הנדיבים במיוחד היו כמעט פי שלושה "מאושרים מאד" מדי יום. נראה כי הם לא רק היו מאושרים יותר, אלא מאושרים לעתים קרובות יותר. תחושת האושר הכללית הגבוהה הזו בקרב אנשים נדיבים, עשויה להיות תופעת לוואי חיובית של הסבירות הגבוהה שלהם למצוא חיים משמעותיים יותר. האנשים הבלתי אנוכיים הללו נטו כמעט פי שלושה לתאר את חייהם כ"משמעותיים מאוד". לקבוצה הנדיבה היו גם יותר מעשרים אחוזי סיכוי להיות אופטימיים לגבי עתידם, להתגאות בעצמם ולמצוא הנאה בעבודתם.

* * *

מה זה אומר? שאם אתם רוצים לדאוג לאושר של הילדים שלכם, נסו להתרכז פחות בחוגים שיעשירו אותם, ויותר בהתנדבויות שיהפכו אותם לבני אדם גדולים ומאושרים יותר.

למדו אותם לתת. זו ההשקעה הגדולה והטובה ביותר שתוכלו לייצר למענם.