"השואה תפסה אותי שוב": סבתו של יותם חיים ז"ל על מותו בעזה

כמעט חודשיים עברו מאז שסבתו של יותם חיים ז"ל, בלה חיים, קיבלה את הבשורה הנוראה מכל: הנכד נורה בשוגג על ידי כוחות צה"ל כאשר ניסו לחלץ שבויים בעזה, אחרי שהצליח לחמוק מחוטפיו. "לא רציתי בהתחלה לשמוע מה קרה. אני לא הייתי יכולה באותו רגע לשאת את זה שהוא גם יצא לחופשי, טייל בעזה והיה כל כך קרוב אלי", היא מודה בראיון לחדשות 12.

"אני חושבת שכל המשפחה בהתחלה לא הסכימה לדעת איך זה קרה, אבל באותו רגע זה כבר לא שינה לי", מוסיפה הסבתא. "שאלתי אם הוא היה שלם וענו לי שכן, ושהוא היה רזה מאוד. אבל מה שחשוב הוא שהוא הצליח במשימה, הוא והחברים שלו".

איריס, אימו של יותם ז"ל, הודיעה באופן פומבי כי הוא סולחת לחיילים שירו בו בשוגג. הסבתא בלה (אימו של רביב, אביו של יותם) אומרת כי "החיילים רק ניסו לשמור על החיים שלהם. אני כל הזמן שאבתי גם מאיריס את האמונה שלה שזה חייב להיות טוב ושהסיפור עם יותם חייב להיגמר בטוב, כי לא יכול להיות אחרת. וזו מכה כל כך קשה. מה שמוביל אותנו בחיים האלה זו התקווה והשאיפה שחייב להיות טוב".

"אני גם אמא שכולה לבת חולת סרטן שנפטרה לפני גיל 30, ולמדתי להמשיך לחיות, וגם אני בעצמי חליתי בסרטן ולמדתי להמשיך לחיות", היא מוסיפה. "גידלתי את הבת של הבת שנפטרה מגיל 3 וחצי, וכך אני הפכתי עוד פעם לאמא בגיל 52. אבל החלטנו שחייבים לחיות. הבית שלנו תמיד היה בית של שמחה, של מוזיקה וככה גידלנו דור שני ושלישי. ועכשיו גם רביעי, יש לי גם שני נינים. צריך רק להוציא את הטוב מכל דבר שקורה. איך אומרים, 'אם אנחנו לא נופלים, איך נקום?'.

"יותם היה מגיע אלי עם החברים שלו ושואל אם אפשר לישון אצלי, ואם אפשר אז 'תכיני משהו שאני אוהב'. הוא תמיד היה מאוד דואג לי. לזכותו נזקף שהפסקתי לעשן - הוא אמר לי 'סבתא, החיים יותר יפים בלי סיגריות. את לא רוצה לחיות יותר טוב?' וזה מה שדרבן אותי להפסיק.

"כל הזמן, אם הייתי צריכה משהו או לנסוע לאנשהו, הוא היה מגיע ושואל 'אני יכול לעזור לך, סבתא? אני אקח אותך'. פעם התלוננתי שבגינה יש עשבים שוטים, הוא בא לטפל בזה ואמר 'אל תדאגי'. לאורך כל הדרך, בהצלחות שלו ובכישלונות שלו תמיד עודדתי אותו. אמרתי 'אין דבר שאתה לא תוכל לעשות, רק תמיד תמשיך להאמין בעצמך'".

"אני תמיד הרגשתי שיותר מאשר הנכדים האחרים, חשובה האהבה הזו שלי אליו. כי ליותם לא היו חיים קלים, הוא היה תמיד קצת שונה, קצת חרדתי. וזה שאנחנו היינו איתו וכל הזמן עודדנו אותו להגיע לגבהים שהוא שאף אליהם, הוא הצליח בנחישות להגיע אליהם".

על הטבח הנורא בשמחת תורה היא אמרה: "איך הגענו לכך שזה קרה? חבר'ה צעירים בלי הכנה מראש, נעלמו. נעלמו לי חברים וידידים. כל השנים אני חיה לי פה, 56 שנה באזור הזה שהיה תמיד מלא סכנות, בלי כבישים, בלי כלום והגענו למצב שזה חבל ארץ פורח ומיושב. כולם כעת פליטים".