חכמת הבורא: למה כל כך הרבה דברים אסור לאכול?

"תסביר לי בבקשה, כבוד הרב, למה רבע מהתורה שלכם מתעסקת בבעלי חיים?".

"איך הגעת לרבע מהתורה?".

"נכון יש בשולחן ערוך ארבעה חלקים? אורח חיים זה תפילות, שבת, חגים, שזה נפלא. חושן משפט זה דיני ממונות, שגם זה חשוב. אבן העזר זה גיטין וקידושין, מה לעשות, צריכים לעסוק בזה. אבל יורה דעה? מהתחלה עד הסוף עוסק בדברים שמותר לאכול ואסור לאכול, בהמות, חיות, עופות, דגים, תולעים, שרצים, כלאיים, ערלה וכו'. רבע מהתורה עוסקת בתפריטים, למה?!".

האמת? רבע מהחיים שלנו אנחנו עוסקים באוכל...

התורה היא תורת חיים. חלומו של כל עורך דין הוא ליצור מציאות בה הקוד האתי לא רלוונטי, מציאות "נקיה", שאין בה שום סיבוך משפטי או אתי, כמו שיועץ מס מוצלח יוצר מציאות שבה לא צריכים להעלים מס, כי פשוט חיובי המס לא רלוונטיים. אם עושים את זה היטב - יוצרים סביבה סטרילית, ללא הגבלות.

אבל המטרה של התורה היא להיפך, לכוון את החיים. לכן אין ולא תהיה מציאות, חלק מהחיים, שבה אין תורה. נראה לך שרבע מהיום נתעסק באוכל,  ונעשה את זה כמו בעלי חיים, בלי שום הכוונה ורוחניות? זה להפסיד רבע מהחיים בשביל כלום.

בתורה, בפרשות המאכלות האסורות, חוזרת המלה "להבדיל", להבדיל בין הטמא ובין הטהור, בין הבהמה הנאכלת ובין הבהמה אשר לא  תיאכל. וזו נקודה משמעותית מאד. בעלי החיים אינם יכולים "להבדיל", הבדלה דורשת דעת. הם אוכלים "כל מה שזז". הם כן מסוגלים להבדיל בין אוכל שמזיק להם או פוגע בהם, לבין אוכל שטוב להם – זה אינסטינקט ביולוגי שטבע בהם הבורא – אבל הם כמובן לא עושים זאת מתוך הבנה, אלא נולדים עם זה. הבדלה אנושית, שנובעת מחכמה, היא דבר שרק האדם עשוי להבין, בחכמה שטבע בו הבורא.

ההבדלה הזו היא מידתו של הבורא יתברך, שלאורך כל בריאת העולם הוא מבדיל: מבדיל בין אור לחושך, מבדיל בין מים למים, מבדיל בין יבשה לים ומבדיל בין ששת ימי המעשה ובין היום השביעי, ועל כך אנו מברכים: "המבדיל בין קודש לחול".

האדם נברא בצלם אלוקים, ולכן הוא יכול להבדיל בין דברים. הטעות המרכזית של השואל היא, שההלכה לא עוסקת ב"מה אסור לאכול" (מיליון דברים!). להיפך, היא עוסקת ב"מה  מותר לאכול" (מעט דברים!). אנחנו לא בעלי חיים שאוכלים כל מה שזז, אלא אם כן יש אינסטינקט ש"אוסר עלינו". אנחנו בני אדם. אם אנחנו פונים לאכול יצור חי אחר, או לאכול בכלל, אנחנו צריכים להבדיל ולדעת מה כן טוב וראוי לאכול.

לדיני התורה, שקובעים מה מותר לאכול, יש כמובן הרבה טעמים והסברים, החל מהסברים פשוטים והגיוניים, רפואיים / מדעיים, וכלה בסודות טמירים ונעלמים. במסגרת זו לא נוכל לפרט יותר  מדי, אבל העיקרון הבסיסי הוא לא "להוסיף איסורים", אלא להיפך, ללמד אותנו להבדיל. הזכות שלנו לאכול בעלי חיים, היא לא כמו הזכות לנשום אויר. בעלי החיים נבראו על ידי הבורא, והתכלית שלהם היא לא רק להיאכל על ידינו. לאכילת בעל חיים יש הרבה תנאים והכנות, וזה מה שמבדיל את האדם מבעל החיים.