פרשת תרומה: להפוך רוח לגשם וגשם לרוח

שלושים ואחד פסוקים מתארים את בריאת העולם בספר בראשית, ושלוש מאות שבעים ואחד פסוקים מתארים את יצירת המשכן / המקדש, על פני ארבע פרשות בתורה (תרומה-תצווה, ויקהל-פקודי).

היקום משתרע על פני אין סוף והוא מורכב להפליא, וגם אחרי אלפי שנים של מחקר, עדיין לא חשפנו את פני עומק חכמת הבריאה. המשכן, לעומת זאת, אורכו היה שלושים אמה, רחבו עשר אמות וגובהו עשר אמות (רש"י שמות כ"ו, ט"ו-ט"ז. מקורו בברייתא דמלאכת המשכן א', א', ובמסכת שבת צח ע"ב. הראשונים דנים בעניין מידות המשכן).

מדוע התורה כה מרחיבה ביחס ליצירת המשכן, וכל כך מקצרת לגבי בריאת העולם?

הניגוד הזה מעביר מסר חשוב מאוד בנקודת המבט של התורה על החיים. לאלוקים, שהוא אינסופי – זה לא "עניין גדול" ליצור בית לאדם הסופי, שהרי אלוקים הוא כל יכול, וברוח פיו הוא בורא יש מאין בכל רגע נתון. אבל עבור אדם סופי ובן תמותה, ליצור בית לאלוקים האינסופי – זו משימה מדהימה, והיא מורכבת מאוד!

בריאת היקום היא נס שאלוקים עשה – נס "המרת" אנרגיה רוחנית ואלוקית לחומר גשמי. יצירת המשכן היא מעין "נס" שהאדם מייצר - נס "המרת" החומר לאנרגיה רוחנית. הפלא הזה, היכולת של אדם בן תמותה להתעלות מעל עצמו, מעל החומר שבו ולהפוך את חייו ל"בית אלוקים", הפלא הזה ראוי להתפרס על פני ארבע פרשות ו-400 פסוקים.

היהדות מבקשת לקחת את החומר האנושי, את הבשר ודם, את העפרוריות והארציות, ולבנות מהם ואיתם בית להשם. השם משתוקק לשכון במרחב שאנו מייעדים לו כאן בארץ, ובתוככי הנפש של כל אחד מאתנו.

זהו תמצית עניין המשכן, אשר תופס כמעט מחצית מספר שמות. אדם, בכליו המוגבלים, דרך מעשיו המצומצמים, דרך מילים ומחשבות, יכול ליצור כאן עלי אדמות, בית לאלוקים.

התלמוד אומר זאת בתמציתיות: "גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ" (כתובות ה ע"א).

אלוקים הופך רוחניות לגשמיות, בני אדם הופכים גשמיות לרוחניות.

הרעיון החשוב הזה מסביר לנו שתי נקודות מעניינות מאוד.

א. נשים לב שביחס למשכן, התורה יורדת לפרטים ולניואנסים שנראים לכאורה לא משמעותיים. אלוקים ממש נכנס לפרטים הכי קטנים כמו היתדות, הווים, הווילונות, הכל. פשוט הכל. יש התייחסות לכל פרט מהמשכן וכליו והוראות מדויקות כיצד עליו להיראות, מאיזה חומר וכדומה. ב. חלק משמעותי ממידות המשכן וכליו הן חצאי מידות, לא שלמות. דוגמא: "וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ" (כ"ה, י'), "וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ" (כ"ה, כ"ג). "עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד" (כ"ו, ט"ז), ועוד.

מדוע התורה יורדת לפרטים, ומה משמעות המידות החצויות? מדוע המידות אינן שלימות?

מטרת המשכן היא כמובן לא המשכן עצמו, אלא לבותיהם של בני האדם. עבודת המשכן אמורה לעורר את פנימיות האדם ולקרב אותו לאלוקים.

עבודת האדם בעולמו מורכבת מ"פרטים קטנים" ו"מעשים זוטרים". כל שינו קטן לטובה, כל התקדמות קטנה, היא לא באמת קטנה. החיים שלנו מורכבים מהפרטים הקטנים. חיים משמעותיים מורכבים מניצול ראוי ונכון של כל שניה. ככה נבנה המשכן. הפרטים הקטנים זה בעצם מה שמגדיר את האדם האם הוא צדיק או רשע, רע או טוב. התורה יורדת לפרטים כי היא מעבירה לנו את המסר הזה – הפרטים הקטנים חשובים מאוד. גדולתו של האדם נמדדת במעשיו הקטנים. אתה רוצה להתקדם בחיים? אתה רוצה להצליח לבנות בתוכך משכן להשם? תתחיל לעבוד, כאן ועכשיו, ואפילו במעשה קטן. מחשבה אחת טובה, התגברות אחת על היצר, מעשה אחד טוב – שווים המון! המשכן נבנה על ידי הרבה מעשים קטנים.

יותר מזה. מידותיו של המשכן חצויות. פעמים רבות אנו מצליחים לעשות רק "חצי" ממה שחשבנו וגם אם עשינו מעשה שלם – לא תמיד הלב שלנו שלם לגביו. אנחנו לא יצורים מושלמים, כך שלא תמיד המעשים שלנו מושלמים. אנחנו יצורים מורכבים אז גם המעשים שלנו מורכבים. אין אדם שיכול להגיע לנקודה מסוימת, לטפוח לעצמו על השכם ולומר – די! אני מושלם! תמיד נשאר מה לעשות כדי להשלים את העבודה. זה נכון מכל בחינה שהיא, ברוחניות וכל שכן בגשמיות - "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו".

אמנם אנו צריכים לשאוף לשלימות, אולם גם מעשה מורכב וחצוי, כשהוא נעשה לשם השם – ככה נבנה המשכן! חטא עץ הדעת יצר בלבול ועירוב בתוך האדם, ובכל מעשה יש אלמנט טוב ואלמנט רע, ואל לנו להיבהל מכך. ככה אנחנו צריכים לבנות את משכן חיינו.

זה מעודד אותנו מאוד, וזהו אחד המסרים החשובים של המשכן. הפרטים הרבים והמגוונים של חיינו הארציים, יכולים כולם להפוך לבית אלוקים.