החטופה שחזרה: "אמרתי לסינוואר במנהרה שזיהיתי אותו. איך אפשר לא לזהות גמד?"

"הוא היה כמו כלבלב, סינוואר. הוא קרא לי קפטן מרגלית": כך אומרת מרגלית מוזס בת ה-77 על יחיא סינוואר, מנהיג חמאס שאותו פגשה בעת ששהתה בשבי חמאס. מוזס מספרת כי במהלך השבי המחבלים קראו לה "קפטן מרגלית". היא הגיעה לשם מקיבוץ ניר עוז בו היא גרה כמעט 50 שנה, ואחרי שעברה הכל: היא ניצחה 3 פעמים את מחלת הסרטן והחזיקה מעמד בגבורה רבה גם בשבי.

"אתה הולך והולך והדלת כאילו כל פעם מתרחקת ממך", היא משחזרת בחדשות 12 את ההליכה במנהרות, "לא הסכימו שנדבר בקול רם". 

המחבלים, כך מתברר, חילקו את החטופים לקבוצות - מרגלית מוזס הייתה במנהרה יחד עם יוכבד ליפשיץ, נורית קופר, עמירם קופר ואברהם מונדר. כל אלה בני יותר מ-75 וצורכים תרופות.

מרגלית סיפרה כי היא ביקשה מהרופא מכונת נשימה והוא צחק. "אין אצלנו", אמר לה והציע שתשעין ראש על הקיר. "לא הצלחתי לישון 50 ימים. מדי פעם הייתה לנו רעידת אדמה ושמענו את ה'בומים'. היו פעמים שאמרו לנו שנקום כי יש חיילים וצריך ללכת".

בזמן שחטופים אחרים חששו לתקשר עם המחבלים, מרגלית בנתה קשר אישי. "הם היו אנשים פשוטים ומאוד דתיים שידעו רק ערבית. אחד הדברים הראשונים שהם שאלו אותנו זה אם אנחנו ליכוד. אמרתי להם שאנחנו מרצ".

כעבור חודש הוחלף המחבל ששמר עליה. "עמדתי בחדר ושרתי. הוא פתאום נכנס ואומר לי: 'יאללה, יאללה, שתקי'. אמרתי לו, 'פה אנחנו כולנו חברים. אנחנו לא צועקים אחד על השני'. הוא אמר 'אני לא', אז עניתי לו בערבית 'יאללה, לך מפה'. אמרתי לו 'לא אומרים לאישה בת 77 'יאללה, יאללה שתקי', אתה לא מדבר ככה לסבתא שלך".

את סינוואר היא פגשה במנהרה ביום השני. "איך אפשר שלא לזהות את הגמד הזה?", נזכרה. "הוא בא עם חבורה של אנשים ושאל אם אנחנו יודעים מי הוא. אמרתי לו: 'כן, אתה יחיא סינוואר'. הוא השיב 'נכון', והבטיח שיטפלו בהם וידאגו להם לאוכל. הוא היה מאוד יהיר. האמנתי לו ואני חשבתי שתוך שבועיים כולנו נצא בחזרה. לא תיארתי לעצמי שנהיה שם כל כך הרבה זמן".

גדי מוזס, בעלה לשעבר, נמצא בשבי כבר 130 ימים. בנו סיפר בכתבה: "אבא שלי, עוד חודש הוא בן 80. אתה הולך לישון וחושב איפה הוא ישן, אתה יושב לשתות ואומר: 'נתנו לו מים?'. לחטופים אין זמן זורעים פחד בציבור. מציגים אותנו כאילו אכפת לנו רק מהאהובים שלנו ושתישרף המדינה. להיפך. אם לא תהיה עסקה, אז מבחינתי זה כאילו המדינה אומרת: 'אם יחטפו אותך, לא אכפת לנו'. זו יריקה בפנים".

על יום השחרור שלה סיפרה מרגלית: "אמרו לנו קחו את הדברים שלכם, אתם הולכים. הלכנו הרבה זמן. שעה וחצי חיכינו לצלב האדום, אבל איך שעברתי את הגבול, הרגשתי טוב מאוד".