מכפרים על עבירות: כל מה שלא ידעתם על בגדי כהונה

התורה מצווה בפירוט גדול איך בדיוק ייראו בגדי הכהן הגדול.

האבנט, החגורה של הכהן, היה באורך 32 אמות! יותר מבניין בן 5 קומות. הכהן היה מלפף אותו הרבה פעמים סביב מתניו.

אורכה של המצנפת היה בדיוק חצי מהאורך הזה: 16 אמות. גם זה לא מעט, וגם אותה היו מלפפים סביב הראש. הכהן ההדיוט, לעומת זאת, חבש רק מגבעת, ולא מצנפת.

בגדי כהונה היו כלאיים! מן התורה אסור ללבוש כלאיים, אבל עשה דוחה לא תעשה, ומצוות בגדי הכהונה מתירה ללבוש את האבנט, אף על פי שהוא עשוי מצמר ופשתים מעורבבים.

ברגע שהכהן מפסיק לעבוד, הוא חייב להוריד את האבנט, כדי שלא לעבור על איסור כלאיים. הגמרא דנה אם מותר לכהנים לשים את הבגדים מקופלים מתחת הראש בעת השינה, או שגם זה אסור משום כלאיים.

הציץ, שהיה על מצח הכהן הגדול, היה מרצה ומכפר על טומאת התהום, על טומאה שנמצאת במעמקי האדמה ואף אחד לא יודע שהיא קיימת, ולכן עשוי לעבור  מעליה ולהיטמא. את הטומאה הזו הציץ מעביר.

בגדי כהונה אף מכפרים על עברות: כתונת מכפרת על שפיכות דמים, מכנסיים מכפרים על גילוי עריות, אפוד מכפר על עבודה זרה, מצנפת מכפרת על גסי הרוח, אבנט מכפר על הרהור הלב, חושן מכפר על הטיית הדין, מעיל מכפר על לשון הרע וציץ מכפר על עזות פנים.

בגדי הכהונה צריכים להישמר נקיים לחלוטין. אף על פי שהכהנים מתעסקים עם שחיטה, זריקת דם, וכדומה, אסור שיהיה על הבגד כתם, ולו הקטן ביותר. כתם כזה מהווה חציצה ופוסל את העבודה.

כאשר בגדי הכהונה היו מתבלים, לא היו זורקים אותם לאשפה, אלא עושים מהם פתילות להדלקת מנורות עצומות בשמחת בית השואבה. ואמרו בתלמוד ירושלמי שהיתה אשה יכולה לברור אורז בלילה לאור המנורות האלו בכל רחבי העיר.

החושן היה בגד מיוחד, עם 12 אבני חן כנגד שבטי ישראל. לכל אבן יש סגולות ידועות ומיוחדות. עליו היו האורים ותומים, בהם היה אפשר לשאול שאלות ולקבל תשובות. הצורה שבה התקבלו התשובות היא שהאותיות החרותות בו (שמות השבטים) היו זוהרות, וכך סיפרו חז"ל שעלי הכהן חשב שחנה היא שיכורה, משום שראה את האותיות ש'כ'ר'ה' זוהרות. אמנם הוא לא חיבר אותן נכון, והכוונה היתה שהיא כשרה.