"אני יותר חזק ממך!" הוא בעט בה והלך

"חיים, אני לא מרשה לעלות עם נעליים על הספה!". הוא המשיך בשלו, קפץ והשתולל ולא הקשיב.

"חיים, אני לא מרשה לקפוץ עם נעליים על הספה, תרד בבקשה!". הוא שמע, כן, זה ברור לה שהוא שמע, אבל הוא לא הקשיב.

והיא בפעם השלישית: "חיים, אני לא מרשה לקפוץ עם נעליים על הספה, תרד בבקשה!". ממש בסבלנות, בלי לכעוס. היא סומכת עליו שיקשיב לה. הוא הקשיב, וירד מהספה.

הוא ניגש ישר אליה. הוא לא עלה שוב חזרה על ספה – יש ילדים שעושים את זה, חיים שלה לא! הוא מקשיב בדרך כלל. לפעמים קשה לו והוא לא מתגבר, אז היא עוזרת לו להקשיב. הפעם הוא הגיב בצורה קצת שונה.

"אני יותר חזק ממך", הוא אמר לה, בעט בה והלך. ילד בן 4.

היא ניסתה להסביר לו שהיא חזקה יותר ממנו, היא גדולה יותר ממנו. היא גם הסבירה שהיא לא רוצה לריב איתו, היא רק רוצה שהוא לא יעלה עם נעליים על הספה, והוא צריך להקשיב לה.

כשהיא הגיעה לפגישה היא שאלה – מה עושים? למה הוא מרשה לעצמו לבעוט בי, וגם להגיד לי שהוא חזק יותר ממני? אולי אני מחמיאה לו יותר מידי, ולכן הוא "מרשה לעצמו...?".

אני לא אלאה בסיפור. בשורה התחתונה, הבנו שתינו שאם היא מחמיאה לילד שלה – זה דבר טוב ונכון ונצרך וחשוב, אבל זה לא מה שגורם לו לחשוב שהוא טוב יותר מאחרים או חזק יותר מאחרים וגם ממנה...

אז מה עושים כשזה קורה?

פשוט כל כך, שהיא לא חשבה על זה... פשוט להגיד לילד שלך מה את רוצה. להגיד לילד במילים פשוטות, תקיפות וברורות: "חיים, כך לא מדברים לאמא".

הוא כבר יבין לבד, הוא גם יפסיק לבד, בדיוק כמו שהוא ירד מהספה.

לפעמים מה שחסר לילד כדי שהוא יקשיב, זו רק ההוראה הברורה והמפורשת מה בדיוק את רוצה שהוא יעשה.

הוא אף פעם לא שמע שלהגיד לאמא "אני יותר חזק ממך" זה לא ראוי ועליו להפסיק עם זה. במקום זה הוא שמע למה זה לא נכון... פלא שהוא המשיך? הוא אף הגדיל לעשות והוסיף בעיטות להמחשה...

ככל שההוראה תהיה ברורה יותר, בטוחה יותר ומפורשת יותר – יש יותר סיכוי שהילד יקשיב לך בלי מאמץ.

בנוסף שימי לב, כדאי מאד להגיד מה את כן רוצה, ולא מה לא. למשל, לא מספיק להגיד לילד שלא קופצים עם נעליים על הספה, אלה הוא צריך לשמוע גם שהוא צריך לרדת – בעצם מה את כן רוצה שהוא יעשה.

בהצלחה!

יוכי דנחי היא תומכת רגשית רב תחומית ומנחת הורים מומחית למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת.