פענוח לאורך הדורות: מה התגלה בכתובות המסתוריות במכרות סיני?

בתורה אנו קוראים אודות חטא העגל, שאירע למרגלות הר סיני. עם ישראל חטאו ומרדו בה', ונענשו בעונש נורא. 

מה הרגישו בני ישראל באותו זמן? כיצד עברו עליהם חיי היום יום? האם יש לנו דרך לדעת?

במשך אלפי שנים לא היתה לנו אפשרות לחשוב על רעיונות כאלו. מעבר למסורות שהעבירו חז"ל במדרשים השונים, כיצד ניתן לדעת עוד משהו על חייהם של בני ישראל? הם השאירו יומני מסע?

סר פלינדרס פיטרי, היה אגיפטולוג (-חוקר תולדות מצרים) בריטי מפורסם, חפר במשך עשרות שנים באתרים מפורסמים במצרים, גילה ממצאים ששינו את הידע ההיסטורי, כתב יותר ממאה ספרים, מת בגיל 89 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בירושלים, ונקבר בהר ציון.

בשנת 1904, תרס"ד, לאחר עשרות שנים של חפירה במצרים, החליט פיטרי לערוך חפירות בסיני. חבריו נדו בראשם. "אין מה למצוא שם", טענו לעומתו. פיטרי ידע שעבודות הבניה הרבות של מצרים הצריכו מכרות של משאבים גם מחוץ למצרים, והוא בחר את המקום שכונה בפי הבדואים "סרביט – א-חאדם", מקום שהיה ידוע כבעל שרידים מצריים.

פיטרי הגיע לאתר בעיצומו של החורף. גשמים אמנם אינם יורדים במדבר, אך הקור מקפיא עצמות. פיטרי הורה לעובדיו לפרק את המבנה העליון, שהיה בנוי בסגנון מצרי, ומתחתיו נתגלו, לתדהמת החופרים, גרמי מדרגות ומחילות ענקיות הפעורות אל תהומות תת-קרקעיים. פיטרי גילה את מכרה הטורקיז של מצרים העתיקה. אבן הטורקיז שימשה לשיבוץ בתכשיטים במצרים הקדומה (המצרים הקדומים הכירו את הטורקיז לפני אלפי שנים, אבל באירופה הוא הוכר רק בימי הביניים, כאבן שמגיעה מנמלי טורקיה, ומכאן שמה האירופי: "טורקיז"...).

מעבר לגילויים השונים באתר, מצא פיטרי עשרות רבות של כתובות חרותות בתוך המכרה, ובהמשך נמצאו כתובות דומות באזור כולו, אך פיטרי לא הצליח לפענח את הכתב. היה בו דמיון לכתב מצרי, אבל הוא לא היה כתב מצרי. פיטרי כתב שכנראה הכתב שייך לעבדים שמיים שהמצרים העסיקו במכרות הטורקיז. פיטרי המשיך לחפירה הבאה, לא לפני שהזמין שרטטים שהעתיקו את כל הכתובות.

העתקי הכתובות עברו בין המלומדים, עד שבשנת 1915, תרע"ה, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, מצא לו החוקר המפורסם סר אלן גרדינר זמן להתעמק בהן. להפתעתו הוא גילה כי מדובר בכתב עברי, כתב המורכב מ-22 אותיות, ובנוי על אותו העיקרון של הכתב העברי העתיק המוכר לנו (המכונה בפי חז"ל "כתב דעץ"). מה שהטעה את פיטרי והחוקרים הקודמים, הוא הדמיון לכתב הציורים המצרי. האנשים שהשתמשו בכתב העברי הזה השתמשו בו ככתב משני. הם היו רגילים לכתב מצרי, ולכן ציירו את האותיות בדומה להירוגליפים המצריים.

אך מה כתוב בכתובות האלו? התשובה לא ברורה עד היום. קשה מאד להבין ולפענח את הכתובות האלו, המכונות "כתובות פרוטו סינאיות". בהמשך נתגלו בעוד אתרים בסיני כתובות רבות מאד כאלו, אך השלטון המצרי בסיני לא אפשר מחקר חופשי.

חוקרים אנגלים ניסו את כוחם. החוקר הוברט גרין, בספרו "עתיקות סיני" (Althebräische Inschriften vom Sinai), זיהה את הכתובות ככתובות של בני ישראל, שכתבו בכתב עברי, אך היו יוצאי מצרים. באחת הכתובות הוא קרא: "הרבית חסדך – מן היאור משיתיני", הוא מצא שם את אזכור שמו של משה רבנו, את הסנה, ואת השם המפורש. אחרים ערערו על הקריאות של גרין. הארכיאולוג אולברייט קרא בכתובת אחת "אל הושיעה", ופירש אותה כזעקה של העבד העברי להיוושע משעבוד המצרים. הקריאה הזו מקובלת כיום על הרבה חוקרים.

אחרי מלחמת ששת הימים, "התלבש" על הפרויקט החוקר הישראלי רפאל גבעון, ויחד עם עוד חוקרים ישראלים מופו והועתקו חלקים גדולים מהכתובות הפרוטו סינאיות. אמנם קריאתם עדיין אינה ברורה, וחוקרים שונים מציעים קריאות שונות (ומשונות).

---

מורי מיכאל שלמה בר רון נולד בקליפורניה. הוא התמחה בלימודי אנתרופולוגיה באוניברסיטת סאן דייגו, ובמקביל התמחה גם בלימודי מחשבת ישראל, ופרסם כמה ספרים חשובים בנושא. בהמשך החליט להתחבר למקורותיו, עלה לישראל, למד בישיבת "אור שמח" וקיבל סמיכה לרבנות. כבן למשפחה מהעדה התימנית הוא התחבר לשורשיו, ועסק רבות במסורת התימנית ובשיטתו של הרמב"ם, שהתקבל כפוסק הראשי ליהדות תימן, וכיום הוא מלמד תורה בבית שמש.

בשנים האחרונות עוסק בר רון בפענוח כתובות פרוטו סינאיות, ולפני מספר חדשים פרסם פיענוח מלא לחמש כתובות פרוטו סינאיות (שם מאמרו הוא: The Exodus Inscriptions at Serabit el-Khadim). כדי להבין את לשון הכתובות, משתמש בר רון בלשונות התורה והנביאים, מתוך הנחה שאלו הם המפתחות ללשון אבותינו. בכתובות האלו הוא מוצא את התגובות של בני ישראל לחטא העגל, הבעת הזעזוע מאי הציות לדברי ה', הכעס על החוטאים ותיאור עונשם.

כתובת אחת מתארת: "מהללים סביב הזהב... ריקודים בלילה... התהלוכה במקום של השתכרות". כתובת אחרת אומרת: "זאת הבושה, הסירו עצמכם מבעלת, אז תתביישו מאד בשמה", (בעל – הכינוי המצרי לעגל), הכתובת השלישית: "ענו לאחינו – 'בושת'! עשו נבלה, עשו עוון". הרביעית: "שמחו את בעלת – דינם למות".

כמובן, להבדיל ממה שמסופר בתורה ובמדרשי חז"ל, פשרן של הכתובות האלו אינו ברור במאת האחוזים, אבל הוא יכול בכל אופן לעורר אותנו להתחזק בקשר שלנו עם הרוחניות, מול כל תרבות הבידור וההוללות שמסופקות בשפע ברחובה של עיר. למעלה מ-3000 שנה חלפו, ועדיין אנו יכולים להרגיש את הכאב והזעזוע של אבותינו, כיצד אנשים מתוך העם נתפסו ל"ריקודים בלילה", ל"תהלוכה של השתכרות". מול תרבות ההוללות, נדרשים אנו להידבק בתורה, כל אחד כפי יכולתו, כדי שלא להיות מושפעים מההוללות המביאה לידי חטא. כדי להינצל מ"עגל הזהב המודרני:, צריך כל אדם לקבוע עיתים לתורה, ולשמור על ערוץ פתוח עם הרוחניות ועם דבר ה'.