המפגש המרגש בין איריס חיים לנעה אנסבכר: "תראו כמה אור"

"כששמעתי את איריס חיים מדברת חשבתי שאני צריכה להפגיש בינה לבין נעה אנסבכר, חברה ומורה רוחנית שלי, וגם אמא של אורי אנסבכר, שנרצחה באכזריות לפני חמש שנים ביער ירושלים", פותחת לירז פרומן את הפוסט המרגש שלה.

"הרגשתי שיש להן משהו דומה בדיבור. איריס קיבלה אותנו בברכה בתוך לוז צפוף של האישה הציבורית שהיא נהייתה פתאום באמצע החיים. היא גרה בקיבוץ קטן בעוטף, אותם מקומות שעד לפני כמה חודשים לא באמת היה אותם. בעולם שלה, עד לא מזמן, לא היה אותנו. היא ידעה בגדול שהיא לא אוהבת דתיים, כאלה עם זקנים וכל זה, אבל לא באמת הכירה אף אחד. אפילו כשסיפרתי לה על אבא שלי, שתמיד צחק על עצמו שהוא 'רב מחמד', ובכל זאת מוכר גם באזורים לא דתיים - לא היה לה מושג מי זה.

"בשבעה הציפו אותה כל כך הרבה אנשים שהיא ביקשה מפה וסימנה לעצמה מקומות שמבחינתה לא היה אותם, פסגות, עופרה. היה מעמד מרגש. שתיהן דיברו על ההסתכלות על מעבר לדברים עצמם, מעל לפשטנות שבאה במלוא עוזה בתקשורת, הצבא, המדינה, הממשלה, הם עשו לי ככה, לקחו לי את זה.

"ברור שאם היה ניתן לבחור שתיהן לא היו לוקחות את ה'חבילה' - אבל אף אחד לא שאל אותן. למעשה ברוב הדברים בחיים לא שואלים אותנו, ואל מול הבור הזה שמושך מאוד וכל הזמן, אמרו שדווקא היכולת לקום ולנשום בבוקר אחרי שקורה לך את הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות לאדם ולאמא - היא לעבור לאזורי בחירה, לראות את הדברים שניחתים עלינו כסיפור שכמו בחרנו בו, שגם הם, מי שמת, באיזשהו מקום בחר בו.

"איריס אמרה חידוש גדול עבורי לגבי תחיית המתים. 'המתים לגמרי נמצאים איתנו', היא אמרה, ו'תחיית המתים היא שנעלה לתדר שלהם, גבוה. בתדר הזה, אני תמיד חושבת, לא משנה תקוע או שדה ניצן, אנחנו אחד'.

תמיד יש לי מחשבה על מלחמת יום הכיפורים, למה היא נצרבה בזיכרון הקולקטיבי כהפסד טראומתי. הרי ניצחנו וכבשנו ושנינו לגמרי את פני המפה מול האויבים שלנו. אני חושבת שתחושת ההפסד קשורה לשבירת האגו. הרצף הזהותי שלנו כחזקים, ההיבריס שהגיע יחד איתו, ההפתעה הנוראית כשהדברים יצאו מהשליטה שלנו, זאת הצריבה.

"וגם עכשיו. אם נעבור דרך ההפסד, נהיה בו עד הסוף, הפסדנו, חוללנו, כשלנו, אין דרך אחרת להציג את זה, אחרי שנהיה עד הסוף בכאב שבשבירת האגו, נראה את החירות שיש בלעדיו.

"בבוקר קמתי עם דיכאון כמו מאז השביעי. החייל שמת, המחשבה שאנשים שאוהבים חופש ממש כמוני עדיין נמצאים בכלובים, כל הדבר הזה שמקשה עלינו לצאת מהמיטה בחודשים האחרונים.

"ואחרי הפגישה הזאת, לראשונה מאז תחילת המלחמה, עלתה לי מחשבה שאולי בכל זאת, גם במובן הפשטני של צבא והישגים לעומת המצב וזה, אנחנו בעצם גם מנצחים. העולם חושב שהמנהיגים אי שם בכנסת, אבל בעצם הן כאן איתנו, ממש בשני הצדדים שלי. ובתמונה - אנחנו שלושתנו לא בשיאנו, בואו, אבל אמרנו לוותר על האגו, וגם תראו כמה אור", היא מסכמת.