סיפור אמיתי על בטטה, עלים ירוקים וצמיחה פוסט-טראומטית

זה סיפור אמיתי על בטטה. או יותר נכון, מה למדתי מבטטה רקובה...

זו הייתה אחת התקופות המורכבות בחיי. לא הצלחתי להבין איך ומתי אצא מהחושך שבו אני שרויה. כשחברה באה לבקר, הייתי לאחר לידה, בדיוק עשיתי קצת סדר ובאתי לזרוק בטטה עייפה ובודדה לפח.

"למה את זורקת?", היא הטיחה בי מיד, ואני, לא היה לי כוח בכלל לשמוע אחרים, אפילו לעצמי לא היה לי כוחות, ודאי לא להטחות. היא המשיכה בשלה: "את יודעת אילו עלים יפים יוצאים לה? תנביטי אותה".

ואני, שבטטה לא ממש דיברה אלי, במיוחד לא בטטה על סף תחילת ריקבון, החלטתי לתת צ׳אנס.

שמתי את הבטטה לפי ההוראות של החברה בעציץ קטן עם מים, ושכחתי מקיומה.

יום אחד התחיל לבצבץ לו עלה ירוק, ועוד עלה, והתחלתי להקשיב לקול של הבטטה שמדברת אלי ומנסה לרמוז לי – "כל גרעין נרקב כליל לפני שנובט למשהו מרשים. אל תיבהלי מהחושך, הוא עוד יהפוך לפרחים יפים, שהרי כל ריקבון – מוליד מתוכו חיים".

העציץ היפה שלי הונח אחר כבוד בכניסה לבית. כל פעם שיצאתי או נכנסתי אליו – הבטתי בו בחיוך, ונזכרתי שהריקבון הוא זמני. ובכלל בחיים, הכל זמני בדרך לצמיחה.

אפשר לומר שזה הסיפור של העם שלנו. לא רק של היחידים המרכיבים אותו. ההיסטוריה חוזרת, וכבר ראינו זמנים לא פשוטים בעמנו, אך הם היו זמניים, ושוב התרוממנו לגדולות.

כשמביטים בטבע, מבינים את מעגל החיים בצורה הטובה ביותר: צמיחה והתחדשות כשבחוץ אין שום סימן לכך, ואפילו להיפך – הקור בשיאו והעצים עדיין ערומים. דווקא בשלב הזה, כשהכל נראה רחוק מלצמוח, אין להיבהל מהמציאות החיצונית שגלויה לנו. עמוק בפנים, בתוך האדמה, מתחילים להיווצר חיים חדשים ומרעננים, כוחות של צמיחה והתחדשות.

לאחרונה התחיל המושג "צמיחה פוסט טראומטית" (PTG) להיות מדובר יותר. זהו ענף חדש בפסיכולוגיה. כמה שמדברים על דור טראומטי שהולך להיות לנו, אנחנו רואים איזה דור תעצומות נולד כאן. דור שהקושי לא מרתיע אותו. להפך! הוא גורם לו רק להמשיך לרצות להיות מי שהוא באמת. לשמור על הזהות היהודית שלו, ולא לפחד משקר העולם.

כתוב ש-65% מצליחים לגדול דווקא מהפוסט-טראומה, ורק 10% נשברים מהקשיים שעברו. מה גורם לעשרה האחוזים האלה לשקוע?

אם הקולות שנאמרים להם מבחוץ הם "איך תצליח אחרי מה שעברת?", "איך תשרוד?", "מה תעשה?", "איזה עסק ביש! מה יהיה איתך?", אם הם מפנימים לתודעתם את אותם קולות מחלישים חיצוניים – או אז הם עלולים להיכנס ל-10 אחוזים שלא צומחים מהטראומה.

אבל בכל רגע יש לנו בחירה חופשית איך להסתכל על החיים שלנו. וזאת בחירה שלנו, אם להיות מבין ה-65 אחוזים או ה-10 אחוזים...

ישנן שלוש דרכים לעבור משבר: להישבר ממנו, חלילה; לשרוד אותו, לעבור אותו מתוך עייפות ותשישות גדולה; או לצמוח ממנו.

איך צומחים ממשבר?

על פי המחקרים, ישנם הרבה גורמים שתורמים לצמיחה פוסט טראומטית. אחד מהם הוא מתן פרשנות מחודשת למצב – היכולת לספר לעצמנו סיפור אחר וחיובי למאורע.

כמו שהרבי מליובאוויטש אומר: "עלינו לתרגם כאב למעשים, ודמעות לצמיחה".

כמו הסיפור שהבטטה סיפרה לי. בלי שום מחקר אקדמי.