הרב ראובן אלבז: הדבר שצריך לעשות לפני שמתחילים להשפיע על הציבור

"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (כ"ז, כ').

במילים "וְאַתָּה תְּצַוֶּה", התורה הקדושה רמזה לנו יסוד גדול והוא שעל האדם תחילה לבדוק עצמו לפני שבודק את האחרים, "וְאַתָּה"– קודם כל תבדוק את עצמך, ורק אחר כך "תצווה" – את האחרים שגם הם יבדקו וישנו את עצמם.

ועל דרך זו אפשר לפרש את מצוות התורה "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא י"ט, י"ז), קודם כל "הוֹכֵחַ"– את עצמך, ורק אח"כ "תּוֹכִיחַ" - את האחרים, והיינו מה שאמרו חכמינו (בבא מציעא קז ע"ב) "קְשוֹט עצמך ואח"כ קְשוֹט אחרים".

ולפי דברינו אפשר לפרש פירוש חדש בדברי חז"ל (בבא בתרא ט ע"א) "גדול המעשה יותר מן העושה", בפשטות הכוונה היא שהאדם הגורם לאחרים לתרום ולעזור, שכרו גדול יותר מן התורם בעצמו, שהרי התורם עצמו עם כל נדיבות לבו יש גבול למה שיכול לתת, הוא יכול לתרום לכל היותר סכום שחמשה או עשרה אנשים יכולים לתרום, אך לעשות אחרים אין גבול, הגורם לאחרים לתרום ("המעשה") יכול לדבר על לב אנשים רבים שיתרמו, ונמצא שגרם שיתרמו יותר מן העושה עצמו.

ובדרך הדרש אפשר לפרש, "גדול המעשה יותר" – אימתי האדם שמדבר עם האחרים הוא יותר גדול ודבריו נשמעים, בזמן שהם באים "מן העושה" – מהאדם שבעצמו עשה את הדברים, שקודם כל הוכיח ושינה את עצמו, ורק אח"כ הולך ומוכיח ומשנה את האחרים.

וזה מה שאמרו רבותינו (ברכות ו ע"ב) "כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים", שאין דומה אדם שעמל ותיקן את עצמו, עלה ונתעלה בתורה ויראה עד שהתחזק והגיע לרמה של יראת שמים בתכלית, ורק אח"כ הלך והשפיע על הציבור, לבין אדם שעדיין לא עבד ועמל מספיק על התורה ויראת שמים שבו.

* * *

מורנו ורבנו עטרת ראשנו הדר תפארת עם ישראל רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, כל כולו היה מלא יראת שמים, הוא היה חי את התורה, ומסר נפש למען זיכוי הרבים ולמען קדושת וטהרת עם ישראל, ולכן אינו דומה סיפור שסיפר אותו מרן זצוק"ל, לבין סיפור שסיפר אותו רב אחר אפילו שתוכן הסיפור היה דומה, מרן היה מחדיר את הדברים לליבם של השומעים ודבריו נשמעו מחמת היראת שמים שהייתה בו.

באחד משיעוריו דיבר מרן זצוק"ל בחריפות על נושא הטלוויזיה, ואמר שאדם שמחזיק טלוויזיה בביתו הוא מכניס את הסיטרא אחרא לביתו, ושזה ככלב רע בתוך ביתו של אדם, וכבר רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ (משלי ז', כ"ו), וגדולי ישראל אסור השימוש במכשיר זה (ומה נעשה היום בעוונות שבכל כיס נמצאת הטלוויזיה המשוכללת ביותר).

לאחר השיעור ניגש אל הרב אחד מתלמידיו שהיה עובד למחייתו במשך היום, יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב (תהילים ק"ד, כ"ג), ולעת ערב היה מגיע בקביעות לשיעוריו של הרב, ואמר בצער שהוא קיבל על עצמו ומוכן לזרוק את הטלוויזיה, אך אשתו לא מוכנה לכך בשום פנים ואופן.

"לך לביתך ותגיד לאשתך שאני בא לבקר אתכם", אמר לו מרן, אותו יהודי היה המום ולא רצה להטריח את הרב, אך הרב התעקש ואמר שהוא מגיע.

הלך התלמיד במהירות לביתו והתחילו לסדרו לקראת בואו של מרן הראשון לציון, אשתו לא האמינה שבאמת מרן יגיע לביתם, עד ששמעה את דפיקות הדלת.. מרן נכנס לבית והתיישב ליד השולחן, ובינתיים האישה ברחה מהר לחדר המרפסת מחמת הפחד הבהלה ויראת הכבוד, מרן ביקש שיקראו לה כדי שיוכל לדבר עמה מספר מילים.

כשהיא הגיעה, אמר לה מרן: "אשריך, חברותיך יכולות לקנאות בעולם הבא שלך, את שולחת את בעליך ללמוד תורה ומקבלת שכר כנגדו לעולם הבא (יעוי' בברכת יז ע"א), וגם אם הוא נרדם בשיעור את מקבל שכר שלם של שעה שיעור ששלחת אותו".

"אך דעי לך", המשיך מרן, "יש לכם ברוך ה' ילדים קטנים בבית ואת הטלוויזיה אי אפשר לנעול במפתח, כיודע, אי אפשר למנוע מהילדים באופן מוחלט לצפות במכשיר זה והם עלולים להיחשף לתכנים לא טובים...".

מרן לא הספיק לסיים את דבריו, והאישה מיד הסכימה ואמרה שהיא מוכנה לזרוק את הטלוויזיה עוד באותו הלילה, וביקשה את סליחתו של מרן על שהטריחה אותו לבוא לביתם.

זוהי דוגמא של יראת שמים שדבריו נשמעים. ועוד מסופר שלפני כמה עשרות שנים רצו לפתוח תלמוד תורה בהר חומה שבירושלים, אך היו חסרים שני תלמידים כדי שיוכלו לפתוח את התלמוד תורה. באזור מגורם היה יהודי שומר תורה ומצוות שהיו לו שני בנים, אך הוא לא הסכים לשלחם ללמוד בתלמוד תורה.

לאחר שיעורו הקבוע של מרן זצוק"ל ביקשו ממנו שינסה להשפיע על אותו יהודי שיכניס את בניו לתלמוד תורה, וכך יוכלו סוף סוף להכריז על פתיחתו של התלמוד תורה. מרן שאל אם יש מכונית לאחד ממשתתפי השיעור, ולאחר שהשיבו לו בחיוב, ביקש מרן שייקחו אותו מיד לביתו של אותו יהודי.

כשמרן הגיע לאותו בית אֵם הילדים נכחה במקום והייתה בהלם מביאתו של הרב לביתם, מרן דיבר על לבה והסביר לה את הזכות הגדולה שיהיה לה ולבעליה אם בניהם ישבו ויעסקו בתורה. מיד הסכימה האישה וציוותה את בעלה שירשום את שני ילדיה לתלמוד תורה החדש שנפתח.

* * *

כיום רגילים לכנות זאת בשם "דוגמא אישית", הדוגמא האישית של ההורים חשובה מאוד מאוד ונצרכת לחינוך הילדים.

אם האב שוקד על דלתות התורה, ומיד כשמגיע לביתו שואל לשלום אשתו והילדים, מתעניין אם אפשר לעזור בדבר מה ונכנס לחדר לימודו להגות בתורה או שהולך לשמוע שיעור תורה, אז כשהוא בא ומוכיח את בנו שימעט מביטול התורה וימשיך ללמוד, הבן ישמע לדבריו ויקבלם, כיוון שהוא ראה את אביו בעצמו נוהג כך, הדוגמא האישית של האבא ערכה רם ונישא יותר מאלף ספרי מוסר ולימוד, והילד, גם בהיותו צעיר לימים קולט את הכל ומסיק מסקנות עד כמה ערך יש לקיום המצות וללימוד התורה.

אך אם האב מתבטל, וכשמגיע לביתו יושב וקורא עיתון, אז שכשיבוא להוכיח את בנו על ביטול תורה, הבן יסכים עם אביו בפיו אך ליבו בל עמו, בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי (ישעיה כ"ט, י"ג), יחשוב הבן בלבו ויאמר "אם זה באמת חשוב, למה אבא כן מתבטל, לו מותר ולי לא?".

וכן אם האב דואג לכבוד אשתו ומדבר עמה בסבר פנים יפות ובשפה ברורה ונעימה, אז כשאחד מהבנים ירים את קולו על אימו ואביו ייקח אותו לצד ויוכיחו "בני היקר, הרמת את קולך על אמא, ח"ו אתה עלול לעבור על "אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ" (דברים כז, יז), היזהר בזה מכאן ואילך", הבן ישמע לדברי אביו, כיוון שהוא עצמו רואה את אביו שעושה כן ומכבד את אימו ומדבר אליה בכבוד והערצה.

ולכן מצינו במשך הדורות שהיו צדיקים שמחמת עול הציבור ולימוד התורה לרבים לא היה להם כל כך זמן לדבר עם ילדיהם ולחנכם, ובכל זאת גדלו ילדיהם לגאון ולתפארת במידות טובות וישרות לפי שראו את סדר הנהגת אביהם בבית, כיצד התייחס והתנהג בכבוד והערצה כלפי אמם וכיצד ניצל כל זמניו ועיתותיו ללימוד התורה הקדושה ולתיקון המידות, הילדים קיבלו סדר הנהגה מאביהם מעצם ראייתם, הדוגמא האישית של אביהם הקרינה להם את האור והדרך כיצד לנהוג ולהנהיג את ביתם, מעשה אבות סימן לבנים (בראשית רבה מ', ו').  

וזהו שכתוב בתהילים (קט"ו, ח') כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, כמעשה האבות ("כְּמוֹהֶם"), ימשיכו לעשות הבנים ("יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם"), וזהו שאומרים אנו בכל יום בברכות התורה "וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ" – כפי שאנו נתנהג כך יתנהגו גם בנינו וילמדו ממעשינו.

יהי רצון שנזכה לתקן מעשינו וליישר אורחותינו ונזכה לדור ישרים מבורך, בנים ובנות מאירים בתורה וביראת שמים טהורה, ובקרוב בקרוב נראה בנחמת ציון ברחמים, בביאת משיח צדקנו ובבניין בית קודשנו ותפארתנו במהרה בימינו, אמן.