סיון רהב מאיר: על שמחה, על "וולט" ועל שתיקה

הווידאו הפופולארי של "שליח וולט" שעושה שליחויות לחיילי צה"ל בעזה הגיע למיליונים. אז פניתי ל"שליח", הקצין יעקב שה-לבן, לקבל הסבר לסרטון הויראלי, וקיבלתי מסר חשוב לכולנו:"בימים אלה נכנסנו לחודש אדר. מצד אחד כתוב 'משנכנס אדר מרבים בשמחה', אבל קשה להרבות בשמחה תוך כדי מלחמה. לכן חשבתי והחלטתי, בתוך הכאוס והקושי, בתוך הלחצים והמתח המבצעי - להרבות בשמחה.

"רוב חיילי החטיבה מכירים אותי, ופתאום הם ראו את הקמב"צ, הרב-סרן, מגיע אליהם עם פינוקים בתיק של וולט. זה מפתיע, זה מצחיק, זה שובר שגרה.

"עשיתי את זה – כמובן בלי לפגוע במשימות המבצעיות – בשטחי הכינוס, ברימאל, בסג'עיה, באל-בורייג וגם בחאן יונס, וראיתי שוב ושוב איך הצחוק הזה משחרר אותם, וגם אותי. ומשם אפשר כבר להיכנס לשיחות עמוקות, לעיבוד, להפקת לקחים.

"המפקד שלי אמר לי בחיוך אוהב: 'שה-לבן, אתה כזה מטומטם'. עניתי לו: 'אם לא הייתי לפעמים קצת מטומטם, הייתי מאבד שפיות'.

"חודש אדר מזכיר לנו שהצחוק, ה'טמטום' כביכול, הוא הכרחי כדי לשמור אותנו שפויים. לא חייבים להתחפש לשליח של וולט באמצע חאן יונס, אבל חפשו רגעים כאלה בחיים".

איך יוצאים? בשמחה

משפחת אורים חוזרת לשדרות. אחרי ארבעה וחצי חודשים בירושלים, אחרי שהאבא יוסי נפגע קשה בקרב גבורה בעיר ועדיין משתקם. אם המשפחה, צופיה (ורהפטיג) אורים, נותנת כלי לכולנו מול אתגרים:"איך חוזרים הביתה? הנביא ישעיהו מתאר את היציאה מן הגלות כתהליך המלווה בשמחה ושלום, וכך הוא אומר: 'כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן'.

"אבל אם נשים לב, אין כאן תיאור מצב, אלא תיאור פעולה: השמחה והשלום הם מרכיבים חיוניים בשביל עצם הפעולה, בשביל שהדבר הזה יקרה. במלים אחרות: כיצד תוכלו לבצע את היציאה? להתקדם למציאות טובה יותר? 'כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ', בכוחה של השמחה תצליחו לצאת.

"ורבי נחמן מברסלב כתב: 'כי בשמחה תצאו – שעל-ידי שמחה נעשין בן-חורין ויוצאין מן הגלות'. כלומר, זה לא שאנחנו מחכים שיהיה טוב ואז נשמח. בכל תחום והתמודדות בחיינו: אנחנו נשמח, וזה יקדם את הטוב במציאות.

"המילים 'בשמחה' ו'מחשבה' מורכבות מאותן האותיות. המחשבה שלנו, התודעה והלך הרוח, יכולים להשפיע על המציאות הפיזית."
אנחנו שמחים לחזור לשדרות, עיר של טוב ותורה וחסד ורוח גדולה, ומתפללים לגאולה שלמה, משפחת אורים, ירושלים-שדרות".

מה למדתי משתי משפחות שהתגיירו?

שתי משפחות שלמות, אחת מניו זילנד ואחת ממרילנד שבארצות הברית, התגיירו, ועכשיו הן גרות ביישוב דולב.

בימים אלה, אליה חוגגת בת מצווה. היא ביקשה לראיין אותי. בסוף, כמובן, אני ראיינתי אותה. אותן. ומה שמעתי?

"ניו זילנד ירוקה, אבל היא נראתה לנו יבשה ביחס לישראל", "הרגשתי שאין לי אוויר בחו"ל, שרק כאן אני נושמת באמת, נשימה מלאה, מלוא הריאות", "מצחיק אותי שישראלים שואלים אותי איך עזבתי את מרילנד, או למה לקחתי על עצמי לקיים מצוות. למרות הקשיים והמשברים והאתגרים, לפעמים היהודים לא מבינים איזה אוצר יש להם, איזו זכות. הם לוקחים את זה כמובן מאליו".

לא מזמן קראנו בפרשה על יתרו, שמגיע לעם ישראל מבחוץ. הוא נחשף לסיפור היהודי ומחליט להתגייר ולהצטרף. גם בשיר המעלות, בספר תהילים, מופיע הפסוק "אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם: הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה", ורק אז כתוב: "הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ, הָיִינוּ שְׂמֵחִים". לפעמים הגויים רואים מבחוץ את הגודל והמשמעות של האירועים.

נדמה לי שכדאי לשבת מדי פעם עם גרי צדק, פשוט כדי לנער את האבק, להיזכר מי אנחנו.

תודה על החיזוק. מזל טוב.

וניסיתם פעם לשתוק?

כבר אמרנו הכל על המצב. אולי הגיע הזמן לשתוק.

אחת ממשפחות החטופים סיפרה לי על היוזמה היהודית העולמית הזו: "תענית דיבור" שתחול היום (חמישי) בין השעות 11:30 ל-12:30.

כולנו יודעים מהו צום שבו לא אוכלים. תענית דיבור היא צום אחר – לא במה שמכניסים לפה, אלא צום במה שמוציאים מהפה, במילים שלנו.

אנחנו רוצים כל כך שהמצב ישתפר, והרעיון ביוזמה הוא לשפר קודם כל את עצמנו. יש לנו הרי בחירה חופשית, המעשים שלנו משפיעים: "ותשובה ותפילה וצדקה – מעבירים את רוע הגזירה". זה לא רק משפט מתפילות הימים הנוראים, זו תפיסת עולם. אפשר לתקן.

כוח הדיבור הוא אחד הכוחות המרכזיים באדם. לפעמים אנחנו משתמשים בו באופן לא ראוי, לדיבורים שליליים, כועסים, מקטינים, מייאשים.

מי שמרגיש שיש לו מה לתקן בתחום הזה (מי לא?) מוזמן להצטרף. כמובן שאפשר לשתוק בשעה הזו, ואפשר לדבר דברי תורה, להתפלל ולהגיד תהילים. אבל מה שמכונה "דיבורי חול" וכמובן דיבורים שהם אסורים – הוא מחוץ לתחום.

אורנה, אמא של החטוף עומר נאוטרה, אמרה: "בואו להיות איתנו בשתיקה. פשוט כך, להיות. בלי נאומים ובלי סיסמאות, ביחד. כל אחד עם המחשבות והרגשות שלו, נכוון את עצמנו יחד בעוצמה גדולה".

ומירב לשם-גונן, אמא של רומי, הוסיפה: "בואו נאפשר למחשבות שלנו להיות נקיות יותר. כדי לחזק אותם ולחזק אותנו".

לשתוק ביחד. מה אתם אומרים?