ידידיה נפל בקרב והותיר את מיתר בהיריון: "מחכה שיופיע לי בחלום ונבחר שם לתינוק"

רס"ל ידידיה אליהו הי"ד, בן 25 תושב רמת גלעד בשומרון, לוחם בגדוד 8170 של חיל ההנדסה הקרבית, נפל ב-3 בנובמבר בתחילת התמרון הקרקעי בעזה. הוא הותיר אחריו את רעייתו מיתר, בהיריון מתקדם, ושתי בנות.

מיתר מתכוננת ללידה הקרובה, ובריאיון היום (חמישי) למאקו היא מספרת על ההכנות ועל הציפייה שבעלה יעזור לה לבחור שם לתינוק. "לא הספקנו לבחור שם לתינוק כשידידיה נפל בלחימה בעזה. אני מחכה שיופיע לי בחלום ויספר לי איזה שם הוא היה רוצה לתת לתינוק. האחריות של בחירת השם נשארה עליי, אבל אני מחכה שהוא יופיע וייתן איזושהי נבואה".

בני הזוג הכירו לפני חמש שנים, והתחתנו זמן קצר לאחר מכן. ידידיה עבד בבנייה, ומיתר כאחות מוסמכת בבית החולים מאיר בכפר סבא. הורים לשתי בנות, אותן גידלו תחילה בצפת, אך העדיפו בשנה האחרונה לעבור לגור בשומרון.

על הפרידה מבעלה מספרת מיתר: "ביום הטבח היינו בלי פלאפונים כשראש המועצה הגיע לגבעה שלנו לספר לנו שיש הסלמה. חשבנו שזה עוד טילים, כמה אזעקות וזהו, אך מהר מאוד ראינו שיש התרחשות וחיילים שמגיעים לתגבר אצלנו. ידידיה החליט לפתוח את הטלפון שלו. על הקו עלה המפקד של ידידיה במילואים, שאמר לו שהוא ועוד כמה החיילים כבר בדרך לבסיס ושיהיה זמין. בצהריים הוא כבר יצא להצטרף לפלוגה שלו. בשבוע הראשון הספקנו לדבר. הוא עדכן אותי בערבים מה עשה לאורך כל היום, באימונים שלו. הוא נפרד ממני בחמישי בלילה לפני הכניסה לעזה ומאז לא דיברנו. ביום שישי בצהריים קציני הצבא הופיעו אצלי בבית. הייתי בהלם מוחלט. אני מחכה שמישהו יעיר אותי מהסרט ואז מבינה שאלו החיים שלי".

על נסיבות נפילתו של בעלה מיתר אינה יודעת הרבה: "כל מה שקרה לו אני יודעת רק מסיפורים. ידידיה והיחידה שלו היו אחרי לחימה קשה מאוד ברצועה ושהו בתוך הכלים שלהם. בחמישי בערב הם החליטו לחזור אחורה במסלול שלהם כדי לטפל בכלים שנפגעו מהלחימה. הם ישנו בהם את הלילה ובשישי לפנות בוקר החל ירי מסיבי של פצמ"רים וצלפים על הכלים שלהם. הכלי של ידידיה קיבל פגיעה ישירה והוא מת במקום. יחד איתו נפצעו עוד שני חיילי מילואים".

על פי ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, מאז הטבח בשמחת תורה הצטרפו אל משפחת השכול 207 אלמנות, 26 מהן בהיריון. 5 ילדו מאז תחילת המלחמה. כעת מיתר מתארגנת ומתכוננת לקראת הלידה.

"אני מרוכזת בלחיות ולטפל בשתי בנותינו הקטנות. הוא לא היה רוצה שלא נחיה, הוא הרי יצא לקרב על החיים של כל מדינת ישראל. הוא לא היה רוצה שלי ולבנות לא יהיו חיים טובים ומגיע להן חיים כמה שיותר נורמליים ושמחים. העתיד הכי רחוק שאני חושבת עליו כרגע זה הלידה הקרובה. מצד אח זו שמחה גדולה, זה ילד שמאוד רצינו וחיכינו לו. זה גם מפחיד מאוד, והשאלה איך עושים את זה. ידידיה היה אבא מאוד מעורב והתכנון היה ביחד, ועכשיו אני לבד ומרגישה עצב. אף פעם לא הייתי בסיטואציה הזו. אני בת 25, זה לא גיל הגיוני להיות בו אלמנה. מצד שני גם שמחה גדולה, עוד חיים שנשארים בזכותו".

אביו של ידידיה אליהו הי"ד: "רציתי לבקש ממנו – אל תסתער ראשון"