אם אתם אוהבים להסתובב במקומות מוזרים בעולם, לונגיירבין היא כנראה המקום הטוב ביותר עבורכם. עיר הבירה שבאוקיינוס הארקטי ושוכנת באי בשם שפיצברגן, בין נורווגיה לקוטב הצפוני. הדבר הכי מיוחד בעיר הזאת הוא החוק שאוסר למות או להיוולד במקום. כלומר, כדי להיכנס אליו תצטרכו להיוולד במקום אחר ואם אתם עומדים למות, תצטרכו לצאת ממנו קודם.

אוכלוסיית לונגיירבין מונה כיום כ-2,000 תושבים. היא נחשבת ליישוב הקבע הצפוני ביותר בעולם ובשנה הבאה היא תחגוג 100 שנה להשתייכותה לנורבגיה. בעיר יש יותר דובי קוטב מאשר אזרחים, וגם איילי צפון וגם חוקים מוזרים.

אפשר להיכנס אליו בחופשיות ללא צורך בויזה, אבל אם החלטתם להגיע תצטרכו להישמר ככל האפשר על נפשותיכם ולהתרחק מחתולים מסוכנים. 

בנוסף, תצטרכו לשאת אקדח. ייתכן שמחר דוב יחליט לטרוף אתכם ותצטרכו להשתמש בו להגנה עצמית. בנוסף, החוק קובע כי אסור למות במדינה.

ססיליה בלומדהאל, תושבת המקום, סיפרה כי "מדובר במקום יפהפה, אבל מפחיד ומסוכן. לא רק הטבע הופך אותו למדהים, אלא גם האנשים. אף אחד לא נולד בסבאלברד, כל מי שגר שם, עשה את זה מבחירה. זה יוצר קהילה של אנשים שמשתוקקים לגור שם".

בשל העובדה שתושבי האי מנסים להגן על חיות הבר בכל מחיר, יש כמה חוקים נוקשים בעניין הזה, כולל איסור להחזיק חתולים.

אז מה עושה מי שעומד למות ונמצא בתוך האי? לפי החוק, חולים סופניים מוטסים משם כדי לחיות במקום אחר ולמות שם. יש לכך סיבה טובה: גופות חולים שנקברו ב-1918 עדיין לא "התפרקו" בשל הקור הכבד, כך לפחות טוענים באי.

ממשלת נורבגיה קבעה ב-1950 כי לא ניתן יהיה להיוולד שם יותר ובית הקברות נסגר. אם אדם מת בפתאומיות כתוצאה מתאונה או מסיבה אחרת, הגופה מוטסת במהירות למקום אחר. ואיך אפשר למנוע ילודה? פשוט, זמן מסוים לפני תאריך הלידה המשוער, היולדת נאלצת לטוס מהאי וללדת במקום אחר.

אגב, למרות החוק שמחייב נשיאת אקדח, בעיקר כדי להגן על עצמכם מפני אלפי דובים שמסתובבים באזור, אסור להשתמש בנשק חם אלא במצב של הצלת חיים. עד היום רק חמישה דובים תקפו בני אדם.