לבקר חולים, לא להעביר עליהם ביקורת: למה מצוות ביקור חולים חשובה כל כך?

לפרק הקודם: על מה כדאי לחשוב אם מקבלים בשורה רפואית רעה?

כאן המקום להתייחס למספר סוגיות הנוגעות לביקור חולים אצל אנשים שחלו במחלות קשות:

לא פעם, דווקא בתקופה זו, בה החולה זקוק לתמיכה חברתית ומשפחתית רבה ככל שניתן – הוא לעיתים מרגיש אי נעימות בעת מפגשים חברתיים או משפחתיים. לפעמים, הוא אינו רוצה להראות בציבור בחולשתו, לפעמים – הוא אינו רוצה שיזכרו אותו כ"חולה" ומעדיף לשמור על דמות הבריא והנמרץ, וכן הלאה.

האם זו סיבה לוותר על המצווה היקרה של ביקור חולים, שכל כך יכולה לסייע לחולה במצבו? ברור שלא! ובכן, בכדי להתגבר על הקושי מצידו של החולה - ניתן לקיים את המצווה באמצעות הטלפון! גם חולים שהעדיפו להימנע ממפגשים פרונטליים עם אנשים - הצליחו לשוחח זמן רב יותר ובפתיחות רגשית רבה יותר באמצעות הטלפון!

מבחינת הערך הרגשי, לשיחת טלפון עם החולה ישנו ערך כמעט זהה לערכו של ביקור: היא מאפשרת לו להתנהל מול הסביבה, מעניקה לו רשת של תמיכה, ובמקביל, משמרת את כבודו ומכבדת את רצונו.

כמובן, לביקור חולים פיזי ישנו ערך רב יותר, בין השאר בזכות העובדה שהוא מעורר יותר את רחמיו של המבקר, וגורם לו להתפלל על החולה מעומק הלב. מלבד זאת, חסד הנעשה באופן פיזי, באמצעות ביקור בפועל, הינו בעל ערך רב יותר.

זאת ועוד: יש לזכור, כי לצד המשמעות הפשוטה של מצוות ביקור חולים, שהיא: לבקר את החולה, יש בה משמעות נוספת, חיונית לא פחות: לבקר את מצבו של החולה, מלשון ביקורת, ולבדוק האם הוא זקוק לדבר מה! אולי חסרה לו תרופה? אולי הוא זקוק לעזרה בהשגת חוות דעת רפואית נוספת? יש לערוך אפוא "ביקורת" אחר צרכיו של החולה, ולהשתדל לסייע. וכאן, למותר לציין, כי ביקורת זו יכולה להתבצע באופן המושלם רק באמצעות ביקור פיזי בו ניתן להתרשם היטב ממצבו של החולה ומצרכיו.

ועדיין: אם נכבד את רצונו של החולה – יהיה זה בדרך כלל הדבר הנכון ביותר בעבורו, אף שיש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו.

ומכל מקום, בטרם נמשיך, מן הראוי להוסיף במאמר המוסגר נקודה נוספת הנוגעת למצוות ביקור חולים.

אמנם הבהרנו, כי משמעותה הפשוטה של מצוות ביקור חולים – הינה: ביקור אצל החולה. אולם חשוב לדעת, כי לביקור זה ישנה חשיבות רפואית משמעותית, והיא בעלת יכולת מוכחת לתרום לשיפור מצבו. כאשר החולה מרגיש שאינו בודד, אלא יש לו ידידים הדואגים לו ומתעניינים בשלומו – הידיעה הזו מפיחה בו רוח תקוה, ומאפשרת לו להילחם במחלה באופן יעיל יותר.

ועל כן, מצינו בגמרא במסכת נדרים (מ', ע"א): "מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה. לא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס רבי עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו – חיה. אמר לו: 'רבי, החייתני!'. יצא רבי עקיבא ודרש: 'כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים'".

הבה נתבונן: הלא הדבר פשוט, שבעצם סידור ביתו של החולה וניקיונו – אין כדי להשפיע במידה מכרעת על מצבו הבריאותי. מדוע אפוא טוען רבי עקיבא כי הנמנע מכך כמוהו כשופך דמים? אולם על פי האמור יבוארו הדברים היטב, שכן כאשר מרגיש החולה שמתעניינים בו, דואגים לו ומתאמצים בכדי שיהיה לו טוב – הרי שיש לכך השפעה מנטלית על יכולת ההתמודדות שלו, וממילא גם השפעה מכרעת על מצבו הבריאותי!

ואכן, ביחס לאותו מעשה ברבי עקיבא כבר מציין ה"שיטה מקובצת" (נדרים מ'), כי "כן נמצא בספר הרופאים, שיש לתקן מיטת החולה כמו שהיה שר גדול לשכב עליו". בספר הרופאים, נכתבו הוראות רפואיות בכדי לשפר את מצבו הבריאותי של החולה. אולם כבר הרופאים באותם ימים הכירו בכך, שאם ירוממו את מצב רוחו של החולה, יגלו אמפתיה לצרכיו, ויכבדו אותו בכך שיציעו את מיטתו כאילו היה שר חשוב – הרי שעשויה להיות לכך השפעה מכרעת על מצבו הבריאותי!

לבקר את החולה ולא להוכיח...

כעת, נחזור לענייננו. שכן דבר אחד ברור בלי צל של ספק: כאשר חלילה פגעה מידת הדין בפלוני או באלמוני, זה הזמן הכי פחות מתאים להזכיר לו את עוונותיו ולעורר אותו לשוב בתשובה. לא זו בלבד שהדבר לא יעיל, אלא שהוא אף עלול להחמיר את מצבו של החולה!

ואכן, אנו מוצאים שכאשר באו ייסורים על איוב הצדיק, חבריו הגיעו אליו והוכיחוהו על מעשיו, בכדי להביאו לידי כך שיתקן את הדרוש תיקון וייוושע. אולם רבותינו מלמדים (בבא מציעא נ"ח, ע"ב), כי בעבורנו אין זו הדרך הנכונה והראויה! כאשר אדם מבקר חולה, או נפגש באדם שייסורים באו עליו, עליו להיות קשוב למצוקתו, להניח לו לפרוק את כאבו, ולא לנצל את ההזדמנות בכדי להוכיח אותו.

גם אם אנו סבורים שלאמיתו של דבר כך הם פני הדברים, ואפילו אם אנו משוכנעים שאותו אדם נענש בשל מעשים שעשה בעבר, כעת זה לא הזמן המתאים לומר זאת. הטחת אשמה בנקודת הזמן הנוכחית מהווה 'אונאת דברים' (ב"מ, שם), והיא בגדר איסור של ממש!

כאשר נכנסים לבקר חולה, חשוב שנביא עמנו מלאי של הארת פנים ושמחה, ונגיע כשאנו גדושים באופטימיות שתשפיע על החולה עצמו. כשהמבקר עצמו חש נינוח ושמח, הוא משדר לחולה תקוה, והתקווה כשלעצמה עשויה להגביר משמעותית את סיכויי החלמתו של החולה! ולכן, חשוב מאד שלא לייאש את החולה במחשבות על כך שהמחלה מהווה עונש על חטאיו!

וכאן המקום לציין, כי אפילו תקוות שווא עשויה להועיל לתהליך הריפוי של החולה ולשפר את סיכויי הישרדותו! היא מעצימה את תחושת החוסן האישי שלו, מעלה את רמות הקורטיזול בגופו, ומסייעת לו להתמודד טוב יותר עם המחלה! למעשה,  חיזוק החוסן הנפשי של החולה עשוי להאריך את חייו בתקופה של עד עשר שנים!

הקושי בביקור חולים

אכן, זה המקום לציין, כי לא תמיד זה קל להביא אופטימיות לחדרו של חולה הסובל ממחלה קשה. במקרים רבים, החולה עצמו משדר תחושת ריחוק, הנובעת מהקושי הרגשי שהוא חווה בינו ובין עצמו, ועובדה זו גורמת לסביבה לשמור מרחק, וכביכול לכבד את רצונו.

אולם יש לדעת, כי לאמיתו של דבר, כאשר החולה מרגיש מבודד מהסביבה, הקושי שלו מתעצם שבעתיים. מלבד הקושי הנובע מהמחלה עצמה, הוא חווה גם תחושת נטישה ובדידות, שמחמירה את מצבו הנפשי, והדברים אמורים שבעתיים באנשים שהיו פעילים חברתית במידה רבה במיוחד בטרם חלו.

נושא זה, בא לידי ביטוי לא פעם גם ביחס לצוותים רפואיים. לעיתים, תחושת הריחוק שהחולה משדר גורמת להם להימנע מלגשת אליו ולדרוש בשלומו, למרות שהניסיון  מוכיח  באופן חד משמעי שאפילו התעניינות מינימלית של דקה, פעם עד פעמיים ביום - עשויה להפחית משמעותית את רמת החרדה אצל חולים, ולהועיל לתהליך הריפוי!

כמו כן התברר, כי חולים שהיו מאושפזים בחדרים בהם היה חלון הפונה אל החוץ, אל השמים או אל הנוף, הוכיחו שיפור משמעותי יותר במצבם ביחס לחולים אחרים שהיו מאושפזים בחדרים נטולי חלונות. תחושת הבדידות של אדם המאושפז בחדר סגור, בלי כל חיבור אל העולם שבחוץ - משפיעה באופן מהותי על מצבו, בעוד עצם קיומו של חלון בחדר - מעניק תחושה של קשר אל העולם שמחוץ לכותלי בית החולים!

מסיבה זו, כאשר מבקרים חולה, מומלץ להציע לו לצאת לסיבוב קצר באוויר הפתוח. החדר עצמו, בו החולה סגור - מעניק לו תחושת בדידות, ומעצים תחושות שליליות רבות שנמצאות בליבו של החולה בלאו הכי. מספר דקות של טיול באוויר הפתוח, מחוץ לכותלי החדר, עשויות אפוא להיות משמעותיות ביותר לשיפור מצבו הנפשי, וכפועל יוצא מכך - גם לשיפור מצבו הפיזי!

כמובן, יש להיזהר שלא להטריח את החולה יותר מדי. כוונת הדברים אינה לאלץ את החולה לצאת אל האוויר הצח או לקבל מבקרים, כאשר הוא אינו מעוניין בכך או מרגיש שהדבר קשה לו. הכוונה הינה רק להדגיש כי אין להירתע מהסתגרות מצידו של החולה, או מרצונו להישאר בד' אמותיו, אלא יש לבחון את הדברים היטב עם החולה עצמו, ולפעמים נופתע לגלות שבמחשבה שניה ישנה החולה את דעתו וישמח להיענות להצעות מעין אלו, הצעות העשויות לשפר את מצב רוחו, וכתוצאה מכך – גם את מצבו הרפואי.