מודל הבבושקות: הדבר הבסיסי שצריך לתת לילדים, עוד לפני ערכים

מכירים את בובת הבבושקה, שכוללת בתוכה עוד בובות קטנות? גם הלב שלנו מורכב מכמה שכבות, כמו בצל. כל לב מורכב לא רק ממי שאני עכשיו, אלא גם מאיזה ילד פנימי שבתוכי. במצב בריא ורצוי, יש התכתבות בריאה בין כל השכבות ("בכל לבבך"), ויש מערכות ניהול עצמי שמתפקדות בצורה טובה. אבל כאשר יש טראומות או פצעי-ילדוּת, משהו בהרמוניה הזו מופר. ואז, דמות פצועה מתוך העבר משתלטת עלי במצבים שהיא מרגישה שאני עלול להיפגע. הילד שבי משתלט על חדר הפיקוד, ומנהל אותי מתוך הכאב שלו, מתוך השבר.

מכירים מצבים כאלו, שבהם אתם יוצאים משליטה? אצל כל אחד זה מתבטא קצת אחרת, בהתאם לשכבת הילדוּת הפגועה... אחד מגיב באגרסיביות ובתוקפנות, אחר יגיב באדישות ובניתוק. אחד אגואיסט, ואחר מדי מְרַצה אחרים. אחד ירגיש תיעוב עצמי, ואחר יהיה אובססיבי בחיצוניות, במראֶה ובלבוש שלו. התנהגויות כאלו, שאינן מווּסתות, נגרמות במקרים רבים מכך שמרכז השליטה והניהול העצמי יצאו קצת משליטתי, כי הילד הפצוע שבי מנסה להגן עלי בכלים שהוא מכיר. התוצאות בעייתיות, כי חסרה כאן הבנה רחבה ושכל בוגר, וההשלכות החמורות בלתי נמנעות.

הידיעה הזו משמעותית מאוד בחינוך, מכמה כיוונים. קודם כל, חשוב להשקיע כדי שהילדים שלנו יהיו בריאים בנפשם. מעבר לתפקידנו לחנך את ילדינו לערכים נשגבים, כמה חשוב לא להזניח את העיקר, שתהיה להם נפש בריאה, שמרגישה אהובה, בטוחה ומוגנת, שזו הקומה הראשונה בנפש, וזה תנאי לכל המשך הבניין, של כל שאר הקומות הרוחניות. כדאי להשקיע כל מה שאפשר, כדי שיהיה לנו בית שמח ומפרגן, שיבנה אצלם חוסן פנימי, כזה שיוצר שכבות פנימיות בריאות בנפשם, שכבות שעוד יהיו יסוד בריא להמשך ההתפתחות התקינה.

יש במודל הבבושקות הזה גם בשורה חשובה עבורנו, ההורים. כי אם הילד הפצוע שבי הוא זה שמנהל אותי, אז אני בהכרח עושה טעויות חינוכיות. קשה מאוד לתחזק מערכות יחסים למי שנמצא במצב כזה של מלחמה פנימית. חוסר הוויסוּת גורם לכעס ולזעם שפוגע בזולת, או לאדישוּת, או לריצוי יתר, ואם אדם לא יודע לעצור ולשים גבולות, בסוף לאנשים שמסביבו עלול להימאס, או שהגוף שלו עלול להרים את הבלמים ולפתח מחלות, שמקורן האמיתי הוא המלחמה הפנימית הזו.

הרבה אנשים מגדירים לעצמם יעדים נשגבים בעבודת ה', בפרנסה, בזוגיות. ובצדק. ראוי להתפלל על זה ולהשקיע מאמץ והשתדלות בזירות האלו. אבל אני רוצה להציע יעד נוסף: שלום פנימי. זה מחייב הכרה והתבוננות בחלקי הנפש השונים שבי (ה"שפת-אמת", תרומה תרל"ז, כתב שלכן עם ישראל מכונה בשיר השירים בשם: שולמית, "שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית", שתפקידנו להשכין שלום בין חלקי הנפש, כי רק כך אפשר לכוונם למטרות האמת). אם אני יוצא משליטה יותר מדי, כנראה יש עלי חוב קדוש לטפל בעצמי. יש היום הרבה שיטות טיפול יעילות וממוקדות, ואין מצווה לסבול או לגרום סבל לאנשים האהובים שסביבי, ולכן כדאי להתפלל על זה, וכדאי גם לחפש עזרה מקצועית אם צריך. זכותנו וחובתנו להעלות את איכות החיים שלנו, הגשמית והרוחנית, דרך השקעה בעצמנו, שנזכה לחיות בשלום עם עצמנו, ולזכות לעבוד את ה' "בכל לבבנו".