היסטוריה וארכיאולוגיה
חסדי השם: המלחמות בהיסטוריה שנמנעו באופן פתאומי
בתוך כל הקושי והצער של המלחמה הזו, שנכפתה עלינו על ידי אויב אכזרי, אנחנו נחשפים לסיפורים של סיעתא דשמיא. אנחנו צריכים להודות לה' על הדברים שלא קרו, לא פחות מאשר על ההצלה במאורעות שקרו. לפניכם סקירה קצרה על המלחמות בהיסטוריה של עמ"י, שנמנעו באופן פתאומי
- יהוסף יעבץ
- פורסם י"ז אדר א' התשפ"ד
(צילום: shutterstock)בתוך כל הקושי והצער של המלחמה הזו, שנכפתה עלינו על ידי אויב אכזרי, אנחנו נחשפים הרבה לסיפורים של סיעתא דשמיא ורחמי שמים. אבל כל מה שאנחנו יודעים הוא כלום לעומת החסדים שאנחנו לא יודעים עליהם, כפי שאומר החפץ חיים: למה נאמר "אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה"? משום שרק הגויים יודעים כמה תכניות היו להם, וה' סיכל אותן...
השבוע פרסם העיתון "א-שרק אל-אווסט", כי בשמחת תורה נשלחה חוליה של מחבלי נוח'בה להשתלט על כלא שקמה שליד אשקלון, ולשחרר משם מאות מחבלים נתעבים, שהיו מצטרפים רח"ל למסע ההרג הנורא. לחוליה היה שרטוט מפורט של הכלא, ציוד ותכנית צבאית כדי לנטרל את השמירה באמצעות טילי RPG, ובחסות שיגורי רקטות מהרצועה.
מה קרה, אם כן?
החוליה טעתה בניווט...
בעידן שלנו, שלכל ילד יש ווייז, חוליה צבאית של חמאס, עם מיטב הנשק המתקדם, נהוגה ברכבי טויוטה, לא מצליחה לצלוח את עשרת הקילומטרים שבין עזה לבין כלא שקמה!
ארבעה מחבלים נוספים, שפיקדו על ההסתערות מול קיבוץ זיקים, היו אמורים לחבור אל החוליה המדוברת ולסייע להם, אלא שארבעת המחבלים המתועבים חוסלו בזיקים, וכך סוכלה עוד תכנית מסוכנת ונוראית של האויב.
אנחנו צריכים להודות לה' על הדברים שלא קרו, לא פחות מאשר על ההצלה במאורעות שקרו.
כמה וכמה מלחמות בהיסטוריה של עם ישראל, נמנעו באופן פתאומי.
כאשר סנחריב צר על ערי יהודה, הוא קיבל לפתע שמועה שתרהקה מלך כוש משתלט על חלקים בארצו, ולכן הוא מיהר "לארוז" ולחזור לארצו, לסדר את ענייניו.
יהודה המכבי ניצח בחסדי שמים כמה וכמה גדודים של הממלכה ההלניסטית היוונית, הקב"ה עשה נס ונתן רבים ביד מעטים. תלמי, הנציב שהיה אחראי על ממלכת יהודה מטעם ההלניסטים, נאלץ להתאבד. אבל כששמע עוצרו של אנטיוכוס החמישי על כך, אסף את כל חילו, מאה ועשרים אלף חיילים מאומנים, 32 פילים, וכך מתאר את בוקר ההיערכות למלחמה, ספר מכבים:
"וישכם המלך למחרתו בטרם אור היום, וימשוך את מחנהו פתאום על הדרך העולה בית זכריה, ויערוך את מערכותיו ויתקעו בחצוצרות. ויזו על השנהבים דם ענבים ומיץ פרי בכאים [תותים] לחרות אפם למלחמה. ויחלקום לפי גדודי המחנות, ויתנו לכל חיה וחיה אלף איש רגלי, לבושי שריונות ברזל וכובע נחושת בראשם, וחמש מאות איש בחור רוכבים בסוסים הוכנו לכל חיה. כל אלה עמדו על צלעי צדדי הפיל ולא סרו ממנו, ובכל מקום אשר הלכה החיה שם היו הולכים. ועל גב כל פיל רכסו צריח עץ לבל יזח למחסה, ובצריח שלושים ושנים לוחמים, מלבד איש הודו המנהיג את החיה. ואת יתר הפרשים הציגו על ירכתי הצבא לבל ייפרדו. ויהי בצאת השמש, וזרח עלי מגיני הזהב והנחושת, ויאירו פני ההרים מסביב ומראיהם כיקודי אש. ויסע מקצת חיל המלך על ההר ומקצתו מתחת בשפלה, וילכו לאיטם במערכה. כל השומע צללו אוזניו מקול ענות ההמון במסעם ומקול צלצל כל כלי המלחמה, במחנה הגדול והנורא הזה".
ליהודה היו כמה מאות לוחמים, כהנים ואיכרים שלא עברו אימוני קרב...
יהודה ואנשיו נלחמו כגיבורים, אלעזר המכבי דקר את אחד הפילים שהתמוטט, אבל לא היה להם שום סיכוי.
ומה עושה הקב"ה?
בעיצומו של הקרב, הגיע רץ בהול מאנטיוכיה: הגנרל פיליפוס משתלט על ארמון המלוכה. עוצרו של אנטיוכוס יכול לנהל קרב מפואר עם פילים, אבל אם יתמהמה כאן, לכסא המלוכה הוא כבר לא ישוב...
הצבא ההלניסטי הפנה עורף ליהודה ולירושלים, ודהר לאנטיוכיה כדי לבצר את שלטונו. קודם לכן הספיק לחתום על הסכם כניעה, לפיו הוא מאפשר ליהודה המכבי לשלוט בירושלים "על פי חוקי האבות".
אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט. הוא יכול לתת ניצחון, והוא יכול לגרום לאויב להתבלבל, להיות מוכרח לחזור, או כל דבר אחר שימנע את המלחמה.