פעמון ורימון במעילו של כהן גדול: הפרטים שלא ידעתם

מתוך שמונה בגדי כהונה, ישנם שניים מחוברים: המעיל והאפוד. המעיל היה הבגד שבו היה קשור האפוד, ולכן נקרא "מעיל האפוד". רש"י הקדוש לא הצליח להבין מתוך הפסוקים איך בדיוק היתה צורתו של האפוד, עד שהלך ברחוב ולנגד עיניו נגלתה אשת אצולה לבושה בבגד שנראה כמו סינר פתוח, ומיד הבין רש"י שזוהי צורת האפוד המחובר למעיל, ומן השמים הראו לו זאת.

בשולי מעילו של הכהן הגדול היו מותקנים פעמונים ורימונים, "ונשמע קולו בבואו אל הקודש". חלק מכבוד המקום הוא שהכהן יתהלך בצורה שמודיעה על בואו מראש, ורבי יוסף בכור שור מוסיף: למדה תורה דרך ארץ, גם אדם פשוט לא יכנס לביתו, וקל וחומר לביתו של חברו, פתאום בלי לדפוק.

חז"ל אמרו שהמעיל מכפר על לשון הרע, שכן כאשר אדם אומר לשון הרע – הוא הולך בסתר, לא רוצה שיראו וישמעו שהוא זה שריכל והזיק. ולכן הליכתו המכובדת של הכהן הגדול היא ההיפך הגמור.

רבנו בחיי מסביר, "ונשמע קולו בבואו אל הקודש" – בזכות זה שהוא לובש את הבגד שהתורה ציוותה, יישמע קול תפילתו בשמים, ותתקבל בקשתו על כל עם ישראל.

אך מדוע היו במעיל דווקא רימונים? לפי גדולי החסידות, הרימונים באים לרמז על כך שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון, ולכל יהודי יש חלק בעבודת הקודש של הכהן הגדול.

הרשב"ם מוסיף טעם בפעמונים: כיוון שאסור לאף אדם להיות בקודש בזמן שהכהן הגדול מגיע, הפעמונים הם סימן לכולם להתרחק. והרימונים בין הפעמונים: כדי לספוג את הצלצול, שלא יהיה חזק מדי אלא עדין.

בעלי התוספות אומרים שהפעמונים קוראים גם למלאכי השרת לפנות מקום לילוד אישה הנכנס אל קודש הקודשים!

הרמב"ן מביא פירוש לפיו הרימונים היו הצורה החיצונית של הפעמון, כלומר הפעמונים היו בתוך הרימונים. ומציין שחז"ל לא הבינו כך, אלא כפשוטו: פעמון ורימון. גם באיגרת אריסטיאס, שנכתבה על ידי יהודי הלניסטי בימי בית המקדש השני, מתואר הפאר וההדר שבבגדי הכהן הגדול, ומתוארים הפעמונים והרימונים כדברים נפרדים.

לפני כארבע עשרה, במהלך חפירות בעיר דוד שבירושלים, נמצא לפתע בתוך תעלת ניקוז מים שהוציאה מי גשמים מהר הבית, פעמון זהב מעוטר בגודל של כסנטימטר. הארכיאולוג אלי שוקרון, שמצא את הפריט המיוחד והקדוש, משער שמדובר בפעמון שנפל ממעילו של הכהן הגדול בימי בית המקדש, וכך אמר: "ארכיאולוג יכול לחפור כל חייו ולא למצוא ממצא כזה... ביום שני נמצא הפעמון מתחת לרחוב הראשי מתקופת בית שני בירושלים, מתחת לקשת רובינסון. מדובר בממצא נדיר ומיוחד, הפעמון נמצא בשלמותו, ללא פגע, עם לולאה מוכנה לתפירה על דש בגד... על בגד אותו אדם היו תלויים פעמונים רבים מבין אלה, וכשהוא היה עובר ברחוב הפעמונים היו מצלצלים, וכך אנשים היו יודעים שמגיע אדם חשוב, מפנים לו את הדרך או קדים קידה. מדהים איך הפעמון הזה מצלצל באותם צלילים כמו לפני 2,000 שנה. כנראה שאחד הפעמונים על דש הבגד שלו נפל מבלי ששם לב לתעלת הניקוז... אך אם אנו מדברים על איש רם מעלה במקום ובזמן הזה בירושלים, אפשר להבין למה אני מתכוון" (-לכהן הגדול).

יהי רצון שהצליל הענוג שמשמיע אות חיים קטן זה מבית המקדש, ייהפך לקול גדול, קול שופרו של משיח, ונזכה לחידוש עבודת הכהן הגדול.