"אף פעם לא הרגשתי שאבא ואמא אוהבים אותי באמת"

"מה שאני הולכת להגיד, יכול להיות שיהיה קשה לעיכול, אבל לפחות עם זה נוכל להתחיל לעבוד", הסברתי לה.

"למה הכוונה, קשה לעיכול?", שאלה.

"תחושת הניתוק שאת מרגישה, חוסר היכולת שלך ליהנות מהרגע וכל חיי הסבל שאת מרגישה שנידונת אליהם – את לא סתם מרגישה ככה. בשביל להבין על מה אני מדברת, חשוב שקודם נייצר תמונה של המצב.

"סיפרת שאבא שלך היה עסוק כל חייו בהתנדבות שלו, וגם כאשר הוא הגיע הביתה הוא לא באמת היה נוכח, וכל המחשבות שלו היו סביב מפעל החסד שלו.

"מצד אחד, אמא שלך אהבה אותך מאוד. מצד שני, הרגשת שהיא משתמשת בך לפתור את הבדידות הגדולה שלה, והרגשת שאת צריכה לפצות ולספק לה רגשות של גאווה, שאת הילדה המצליחה. הדבר הזה גרם לך להרגיש שהיא משתמשת בך יותר מאשר אוהבת אותך.

"בעצם, את מספרת שלא קיבלת תחושה שההורים שלך רוצים ואוהבים אותך ללא שום תנאי".

"נכון מאוד", ענתה אור.

החלל הפנוי

תהליך ירידת הנשמה לגוף מקביל בצורה הרוחנית שלו ללידה פיזיולוגית. כמו שהעובר מחובר לאמו דרך חבל הטבור, כך גם הנשמה שירדה לגוף מחוברת עם חבל לאלוקות, לאותו כוח אינסופי שבלעדיו לא היית יכולה להתקיים.

בלידה הפיזיולוגית, גוזרים את חבל הטבור באופן יזום. בלידה הנשמתית, הגוף מייצר חיץ בין הנשמה לאלוקות, ואז יש תחושה חזקה מאוד של נפרדות וחוסר אונים. כך נוצר מעין חלל פנוי, בדיוק באזור החיבור. הגוף מאפיל על החיבור האלוקי, ונוצרת תחושה קשה מאוד של נתק והסתרה. הדבר הזה מייצר חרדה קיומית.

בגיל הילדות, ההורים ממלאים את החלל הזה על ידי זה שהם רוצים ואוהבים מאוד את הילד, נותנים לו תחושת נוכחות חזקה מאוד. הם מספקים לו קרקע להתפתחות תקינה של הנפש, וכך בעצם מתפתחת בו היכולת לשאת את החלל הריק הזה במהלך חייו.

אבל מה קורה כשילד לא חווה מספיק חזק את תחושת הנוכחות של הוריו? הוא מרגיש שהמציאות שלו היא חסרת קרקע, מרגיש בדידות מלווה בחרדה קיומית. העולם הופך להיות מקום מאיים. הילד מרגיש שבכל רגע נתון יכול לקרות משהו רע, שעלול לקחת את כל מה שיש לו.

מילוי החלל הפנוי

על מנת לשרוד את החוויה הכואבת הזו, של חוסר נוכחות, אותה תחושה שאנחנו מרגישים לבד, תלושים וריקים – התחושה הזו גרמה לנו לפתח מנגנון שבו אנחנו מנסים להתמלא על ידי הדבר שהכי זמין לנו.

"זה יכול להיות תנועות של מילוי תענוגים (התמכרויות למיניהן, קניות, אכילה רגשית, תאוות), וזה יכול להיות תנועות של דינים, כמו שיפוטיות, שנאה והרס עצמי. זה תלוי בהתנסויות שספגנו במסע חיינו מבית ילדותנו.

החלל שלא מתמלא

כשאני ממלאת את החלל הפנוי בדינים ובתענוגות, נוצרת אצלי תחושת אשליה של מילוי. בגלל שזו אשליה ולא מילוי אמיתי, החלל מתרחב בכל פעם יותר ויותר, מה שמאלץ אותי לצרוך יותר ויותר מאותו דבר. ואכן, כך מתפתחת התמכרות. המרדף החוזר והנשנה אחר הפעם שבה אולי אתמלא. לצערנו, זה לא באמת קורה.

אף על פי שהאשליה הזאת שוברת אותי בכל פעם מחדש כשהיא מתנפצת, היא עדיין הופכת להיות עבורי כלי עבודה הישרדותי. בלעדי זה, אני אבודה. בלי האשליה שאולי הפעם אתמלא – לא אוכל לחיות. זה המנוע לכל הפעולות שלי, מעין חיפוש אחר הגאולה.

התפקיד של החלל הפנוי

החלל הפנוי, הוא לא סתם פנוי. כמו צינורות בגוף שתפקידם להעביר חמצן, כדוריות וכו', כך גם לחלל הפנוי יש תפקיד משמעותי מאוד.

כמו שהקב"ה ברא אותנו חסרים – חסרים בחמצן על מנת להכניס חמצן, חסרים במזון על מנת להכניס מזון – כך הוא ברא אותנו גם חסרים רוחנית.

אותו חיסרון נועד לכך שדרכו נבטא את הקשר האלוקי, עם כוחות הנפש שהקב"ה חנן אותנו בהם.

כל הניסיונות של מילוי בדרך אחרת מייצרים סוג של מחלה אוטואימונית. המילוי המדומיין הזה מייצר חיץ, והוא עצמו חוסם ומנתק את החיישנים שלי לקליטה וקבלה רוחנית.

"במקום שאני אהפוך להיות צינור להעברת השפע האלוקי בעולם - אני בעצם נסגרת, ולא מצליחה לא לקבל ולא לתת... אפשר לראות איך המנגנון הזה הורס לנו גם את הקשר הזוגי".

"את הקשר הזוגי?", שאלה אור.

איך זה בא לידי ביטוי בזוגיות?

"בדרך כלל, לא נמצא הרבה זוגות שחוו שניהם חיסרון עמוק של תחושת נוכחות הורית, והם יישארו יחד, זה עם זו.

"לרוב, בן או בת הזוג חסרי תחושת הנוכחות ההורית יימשכו לבן או בת זוג שכן קיבלו תחושה כזאת, מתוך תקווה סמויה שהם יצליחו למלא לעצמם את המקום הזה".

"ברור מאוד שאני זו בקשר שלנו שהיה לה מחסור עמוק של תחושת נוכחות", אמרה אור.

"הקושי שלך לייצר חיבור אמיתי נובע מזה שהחלל הפנוי שלך מלא בדינים, בשיפוטיות ובכל מיני מנגנונים שסיגלת, ומונעים ממך להיות בתנועה של קבלה מיובל".

"זה ממש נכון, אני מרגישה שלא משנה מה אני אבקש שהוא יעשה עבורי – אני לא מתמלאת מזה אף פעם, אלא אפילו להפך, אני מרגישה שהחיסרון שלי רק הולך וגדל".

"בשביל להחזיר לך את יכולת הקבלה, אנחנו נלמד ביחד איך לחזור לשהות במקומות שבהם הרגשת שהקרקע נשמטה מתחת לרגליך".

מהכוח אל הפועל - איך מתקנים את תנועת הזרימה בחלל הפנוי?

"הפעולה הראשונה שצריך ללמוד היא ראשית לזהות מתי מגיע המנגנון ההישרדותי, שנובע מפחד ומבהלה. להצליח לזהות את האוטומט למילוי החיסרון.

"המקומות האלה זקוקים לנוכחות אלוקית, וזה תנאי מקדים לעבודה.

"המקומות ההישרדותיים והלא יעילים הללו הם מצבים שבהם אני בעצם מנוהלת על ידי הילדה המבוהלת שמרגישה את התהום תחת רגליה.

"לכן עלי להתקרב אליה, לפגוש ולהרגיע אותה. עכשיו אני הבוגרת יכולה להיות בנוכחות איתה, לתקן לה את החוויה..

"היום, אור, את הלומדת הבוגרת יכולה להעניק לה מה שהיא לא קיבלה".

"את יכולה לחזור רגע שוב על המהלך? איך נעשה את זה בפועל?", שאלה, מבולבלת.

"העבודה תהיה באמצעות שיטת דמיונובע, שתעזור לך להתחבר לשפה הפנימית של הנפש שלך, ולזהות דרך הגוף את מה שהנפש רוצה לבטא. הדבר הזה יאפשר לך ללמוד להפסיק לפעול בצורה אוטומטית.

"נוכל ביחד למצוא רגשות נוספים שקיימים בתוכך, כך שלא 'תיחטפי' על ידי רגשות עוצמתיים, אלא תהפכי להיות את הכוח השליט על הלב, מתוך כבוד לכל סוגי הרגשות. תצליחי לשאת רגשות כואבים שעד היום נמנעת מלפגוש, ולצערי הם המשיכו, ניהלו וצמצמו את החופש הפנימי שלך.

"נלמד לייצר דיאלוג בין הצרכים השונים בתוכך, ונמצא דרך לתת מקום גם לזה וגם לזה, בלי לוותר על אף קול שלך.

"נכון, יש בנו ריקנות, ויש בנו גם הכוח הזה שיכול לפגוש את הריקנות.

"מה שמיוחד בנוכחות האלוקית הזאת, זו היכולת שלה להתבטא בגוף שלנו. כך תוכלי לפגוש את הכוח האלוקי שקיים בתוכך – 'מבשרי אחזה אלוק'".

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן