אור החיים הקדוש: דבר תורה קצר ומתוק על פרשת כי תשא

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם.

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ" (שמות ל"א, י"ב-י"ד).

מדוע הציווי לשמור את השבת מוזכר פעמיים?

אור החיים הקדוש מסביר כי המילה שמירה, פירושה המתנה וציפייה.

אם כן, האדם שממתין ומצפה מתי תגיע השבת, מצווה לשמוח לקראת השבת בלב שלם, ולא ירגיש שהשבת היא טרחה ח"ו, בשל האיסור לעשות מלאכות מסוימות כמו ביום חול. בציפייה זו הוא מוכיח כי השבת חביבה עליו.

"עוד ירצה על דרך אומרו (בראשית ל"ז, י"א) ואביו שמר את הדבר, פירוש, ממתין ומצפה מתי יבוא, והכוונה בזה לצוות שלא יהיה השבת כדבר טורח לצד מניעת מלאכת הרצון ומצוא החפץ, אלא צריכין לשמוח בו בשלימות הרצון וחפץ בדבר, ותמיד יהיה ממתין ומצפה מתי יבוא".

שמירת שבת – מה המטרה?

בהמשך הכתוב:

"שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהוָה כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת.

וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם.

בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות ל"א, ט"ו -י"ז).

בנוסף על הדרישה לצפות לשבת המלכה בהתרגשות, המילים "לעשות את השבת" באות למנוע את המחשבה שמא יש לחכות ליום השבת במטרה להירגע ולנוח מכל השבוע. אך זו לא המטרה! אלא יחכה ויצפה לשבת בשל קיום מצות השבת, ולא לשם המנוחה והעונג הגשמי ביום קדוש זה.

"ואומרו לעשות את השבת, לשלול הכוונה כחפץ מצות השבת למרגוע הגוף ולעונג אשר יתענג אלא לצד עשית מצות השבת ולא לתכלית המורגשות".

מה מרוויח האדם שמחליט לשמור שבת?

בהמשך, מביא אור החיים הקדוש רעיון נוסף שגלום במילה "שמירה":

"ושמרו בני ישראל את השבת" – שבת אחת. כלומר, אם בני ישראל יקבלו על עצמם לשמור לפחות שבת אחת, גם אם לא הספיקו לשמור בפועל – נחשב להם כאילו שמרו שבת במשך שנים רבות.

"עוד ירצה על זה הדרך ושמרו בני ישראל את השבת, פירוש כשישמרו אפילו שבת אחת ולאו דווקא אם ישמרו, אלא גם אם יסכימו בדעתם לעשות מצות השבת, והוא אומרו לעשות את השבת - מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו לדורותם".

ההחלטה לשמור שבת היא כל כך עצומה ויקרה לפני בורא עולם, עד שאפילו אם לא הספיק האדם לשמור את השבת כפי שקיבל על עצמו, כיוון שהלך לעולמו – לא רק שלא מנכים לו את שכרו, אלא אף נותנים לו שכר על העתיד, כאילו שמר את השבתות בפועל.

וכפי זה איש ישראל ששמר אפילו שבת אחת ומת, אין מנכין לו משכר העולה לו אם היה שומר לדורות עולם (מכילתא)".