רבינו בחיי עם חידוש נפלא מפרשת כי תשא: שתפו משפחה וחברים

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות ל"ב, ז'-ח').

רבינו בחיי מעלה מספר שאלות על מעשה העגל:

1. ישראל שהיו כמלאכי השרת, ושמעו בסיני עשרת הדברות מפי אלהים, איך היו מבקשים מאהרן לעשות להם עבודה זרה?

2. היאך אפשר שהיו פתאים גמורים, שהיו חושבים שכלי הזהב שהיו באזניהם הוא אשר העלם ממצרים, שאמרו עליו "אלה אלהיך ישראל" וגו'?

3. אהרן שהיה בחיר ה', אין בכל ישראל גדול כמוהו אחר משה רבינו, איך לקח העניין בדרך תמות, ולא מסר עצמו למיתה והלא בענין ע"ג (עבודת גלולים – עבודה זרה) יהרג ואל יעבור?

וכך מסביר רבינו בחיי בחידוש נפלא:

מלכתחילה עם ישראל לא התכוון לעבוד עבודה זרה, אלא רק לבקש מנהיג, כיוון שמשה רבינו נעלם ולא ידעו מה קורה איתו.

"והתשובה בזה שלא הייתה כוונת ישראל בעניין העגל שיעשוהו ע"ג ח"ו, שהם לא בקשוהו לאלוה כי אם למנהיג, זהו אמרם אשר ילכו לפנינו שיהיה מנהיגנו, ויורה לנו דרך המדבר, לפי שאבד מהם משה שהיו המסעות על פיו, היו מבקשים משה אחר שיורה להם הדרך... כשם שהיה משה מנהיג כן היו מבקשים מנהיג אחר במקום משה שאבד מהם"

ומכאן נוכל להבין את התשובה לכל השאלות: אהרון ניסה למשוך זמן כמה שיותר עם מעשה העגל, כי ממילא משה רבינו עתיד לשוב, ועל כן גם לא מסר את עצמו למיתה – כיוון שאין צורך, שהרי מטרת העגל לא הייתה לצורך עבודה זרה, כפי שנאמר לעיל.

ומה שהתעסק אהרן במעשהו, כוונתו הייתה כדי שיתאחר בו, ובין כך ובין כך יבוא משה ויבטל העניין, ולא רצה למסור עצמו למיתה שלא נתחייב לעשות כל כך כיוון שלא שאלוהו לשם ע"ג".