98% מהחרדים מרוצים מחייהם. מדוע זה כך?

על פי נתוני סקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי ככל שרמת הדתיות של האדם גבוהה יותר, כך הוא מרוצה מחייו יותר (למ"ס, אוכלוסיית ישראל לפי דת והגדרה עצמית של מידת דתיות: נתונים נבחרים מתוך דוח פני החברה מס' 10, י"ד תמוז תשע"ח, 27 יוני 2018).

98% מהחרדים מרוצים מחייהם. כ-10% מעל הממוצע הארצי(!). זהו נתון חריג בקנה מידה בינלאומי. סקר במעל 100 מדינות מצא את שביעות הרצון הכי גבוהה בדנמרק, שווייץ ושוודיה – 96% ("איכות החיים של אוכלוסיות בחברה הישראלית", ניצה (קלינר) קסיר וד"ר דמיטרי רומנוב, עמ' 71).

מדוע זה כך?

הסיבה הראשונה: חיים עם משמעות

הפסיכולוג הנודע ויקטור פרנקל, בספרו "האדם מחפש משמעות", מספר שבזמן השואה, כשהנאצים הכניסוהו למחנה ריכוז בעקבות היותו יהודי, שכבות השומן שבגופו נגמרו, עד שגופו הפך לעור ועצמות. כאדם המבין ולמד את נפש האדם, הוא מתאר מה מצב זה עושה לנפש האדם. בחדר מגוריהם, הם היו מביטים זה בזה ויודעים התור של מי לעזוב את העולם בקרוב... וכל אחד חשב גם על עצמו, שהנה, עכשיו זה התור של פלוני, אחריו אלמוני, ולבסוף יגיע התור של עצמו... עד כדי כך חיו שם בדכדוך נפש נוראי.

וכותב פרנקל דבר מעניין: הדבר שנתן לו ולאחרים שהיו אתו לשרוד על אף מצבם הקשה, הוא שהייתה להם משמעות לחיים!

(ויקטור פרנקל חלק על עמדתו של זיגמונד פרויד, שטען שהמניע את האדם הוא תאוותיו, וכן על עמדתו של אלפרד אדלר, שטען שהמניע הוא שיחשיבו אותו בחברה, אלא טען שהמניע את האדם ונותן לו טעם לחיות הוא המשמעות שיש לו לחיים).

ומעיד פרנקל על עצמו, שבאותו זמן שהיה במחנות ההשמדה, וסביבו מתו רבים, הדבר שגרם לו שלא ימות כמותם, הוא משום שאמר לעצמו: "אני חייב לצאת מכאן ולכתוב את כל התובנות האלה שהגעתי אליהן". שכן בתנאים שבהם היו נמצאים, לא היה יכול לעשות מחקרים ולא לכתוב את תובנותיו, ואם הוא ימות, כל המחקרים והתובנות שלו ימותו יחד איתו...

הנה כי כן, האושר של האדם נובע מכך שיש לו משמעות לחייו – שחייו הם עם תכלית ומטרה.

אדם שקם בבוקר, הולך לעבודתו, חוזר, אוכל, ישן. ושוב, קם בבוקר, הולך לעבודה, חוזר, אוכל, ישן, עד שבסוף מת – חייו הם ללא תכלית וללא משמעות.

אך אדם אשר שומר את התורה ומצוותיה, ומרגיש שעושה את הדברים שנכון לעשותם, וגם יודע שיש לו על כך שכר לעולם הבא, הרי שיש לו תכלית ומשמעות לחיים, ואו אז הופך הוא להיות אדם מאושר כבר בעולם הזה!

הנה למשל, אדם שמקים אפילו גמ"ח שכונתי, בתוך כמה שבועות הוא כבר מרגיש יותר שמחה וסיפוק בחייו.

ולכאורה, הרי רק נתן ולא קיבל, גם לא הכניס לגופו מאכל ערב, וגם לא קיבל רכב מפואר, ואפילו כבוד יתכן שלא קיבל, ומדוע הוא מרגיש מילוי וסיפוק?

משום שיודע שיש משמעות למעשיו!

קל וחומר אדם שיודע שמה שמוביל אותו בחיים הוא רצון ה', והוא אומר: "אני סומך על הקב"ה שבראני, ואני הולך עם ההדרכה שנתן לי בתורתו, הן בתחום של בין אדם לחברו והן בתחום של בין אדם לבוראו". כך חייו מקבלים משמעות, וממילא הוא מאושר יותר.

לעומת זאת, אדם שמצפה להגיע לאושר דרך החומריות – כגודל הציפייה כך גודל האכזבה... וכמו שגם החוקרים בזמננו מדברים על כך, שאדם המנסה למקסם את הנאות העולם, לעולם לא יהיה מאושר (הרב זמיר כהן בשיעורו על ספר "קהלת").

בפרק הבא, הסיבה השנייה: סוד האיזון