עדיף לחם, אבל אפשר להסתדר גם עם מצה

לפרק הקודם: כשהטיפול בחולה לא מניב את ה"משכורת" הרצויה

ישנו רעיון נפלא מבית מדרשו של הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל (שיחות על פסח), שיש בו כדי להעניק מבט חדש ואופטימי יותר לחולה עצמו. אין ספק, שמי שיאמץ את הרעיון הזה ויטמיע אותו בחייו, יוכל להתמודד טוב יותר מבחינה רגשית עם כל מחלה שהיא, וכפי שהבנו בפרק הנוכחי: התמודדות רגשית בריאה ואיתנה עם המחלה הינה צעד משמעותי בדרך לריפוי או לפחות להטבה במצב.

וכך אומר הרב פינקוס: במהלך השנה כולה, המאכל הבסיסי ביותר במזונו של האדם הינו הלחם. זה המאכל המשביע ביותר, עליו מבוססת תזונתה של מרבית האנושות. זו אף הסיבה לכך שנקבעה ללחם ברכה מיוחדת בפני עצמו: "המוציא לחם מן הארץ".

אולם פעם אחת בשנה, למשך שבעה ימים, מצווה עלינו התורה להתנזר לחלוטין מהלחם: בחג הפסח, למשך שבעה ימים, הלחם, המזון הבסיסי ביותר שלנו, מוגדר כ'חמץ', ולא זו בלבד שהוא אסור באכילה – אלא שהאוכלו חייב כרת!

מהי משמעות הדברים? מבאר הרב פינקוס כך: במהלך החיים התקין של האדם, הוא מתרגל להתייחס אל נתוני חייו ואל היכולות הבסיסיות שלו כמאפיינים בהם תלויים חייו. הוא מרגיש שאם לא יהיה בריא, אם הידיים שלו לא יתפקדו כהלכה, אם הרגליים שלו לא יצעדו ביציבות, אם הוא יהיה חלש וחסר כוח – הוא יחדל להיות הוא. ואמנם, כאשר האדם נופל למשכב חלילה, ותפקודו של אחד האיברים המשמעותיים בגופו נפגע - יציבותו הרגשית של האדם מתערערת, והוא מרגיש שכל עולמו קורס כמגדל קלפים.

כדי למנוע את המצב הזה, מצווה עלינו התורה להתנזר מהלחם, שהוא מזוננו הבסיסי, למשך שבעה ימים, כדי להוכיח לנו, שאנו לא באמת תלויים, אפילו לא בדברים שנתפסים בעינינו כבסיסיים ביותר! נכון, הלחם הינו המזון הבסיסי ביותר שלנו, אבל כשאין לנו לחם למשך שבוע - אנחנו מסתדרים היטב!

מכאן על האדם ללמוד, שביכולתו לאתגר את עצמו, ולהתמודד אפילו בלי הדברים הבסיסיים ביותר שנתפסים בעיניו כחיוניים ביותר. אם עד כה הוא חשב שהוא בעל ערך רק כאשר הידיים והרגליים שלו מתפקדות, זה הזמן לחשוב שוב, ולגלות שזה לא ממש נכון. כמובן: ישנו משקל רב ליכולת התפקוד המושלמת של האדם, אבל גם בהיעדרה – הוא עדיין בעל ערך, הוא עדיין יכול להסתדר! עדיף לחם, וזה בסדר... אבל אפשר להסתדר היטב גם עם מצה!

מצב של מחלה, שבו האדם מאבד הרבה מהיכולות הרגילות שלו, הינו מצב שיכול לרומם את האדם, ולהעניק לו סולם באמצעותו יוכל להגיע למקום גבוה יותר: מקום שאינו תלוי בגורמים כאלו ואחרים, ביכולות כאלו ואחרות. מקום שמעניק את המשקל המרכזי לאישיותו של האדם, לפנימיות שלו, ומאפשר לו להכיר בערכו הפנימי גם כאשר יכולות מסוימות נשללות ממנו.

אם נזכור זאת במצבים של קושי, אין ספק בכך שנוכל להתמודד רגשית בצורה טובה יותר עם מצבים שונים, ומכאן ועד לשיפור מהותי וממשי במצב – הדרך סלולה!