איך זה שהרב אוירבך זצ"ל לא הפסיק לחייך?

ביום חמישי ציינו את יום פטירתו של רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, מספרים שלאחר פטירתו, ביקש עיתון מסוים לשים את תמונתו בעמוד השער עם כמה מילות הספד. והנה, בכל התמונות שהגיעו למערכת נראה רבי שלמה זלמן כשהוא מחייך. המערכת ביקשה תמונה עם פנים קצת יותר רציניות - סוף כל סוף הרב נפטר, ומילות הספד נכתבות ליד התמונה... וראו זה פלא – במערכת לא מצאו ואפילו לא תמונה אחת של רבי שלמה זלמן כשהוא רציני או מהורהר. במאות תמונות, שרובן צולמו ללא ידיעתו, נראה רבי שלמה זלמן כשהוא מחייך ומאיר פנים. מדהים!

ובכן, איך עושים זאת?

פעם נכנס אל רבי שלמה זלמן יהודי חשוב שמחזיק כולל אברכים. הוא נכנס לצדיק בכאב, וסיפר כי קשה לו מאוד. בכולל לומדים עשרות אברכים. "בסוף כל חודש אני צריך לשלם להם, להחזיק את המקום, יש כל כך הרבה הוצאות, ואני קורס! אני לא ישן בלילות, לא אוכל טוב, ואנשי מקצוע עשו חשבון ואמרו לי שאין ברירה – חייבים לסגור את הכולל! מה אומר הרב... האם אסגור את הכולל?".

רבי שלמה זלמן הביט בחיוכו הנצחי באיש החשוב, ואמר: "אציע לך פתרון חלופי. לך לחנות, ותרכוש לך פנקס קטן. תכתוב עליו – פנקס ההודאות, ובכל פעם שקורה לך משהו טוב, שהולך לך, שאתה מרוויח, כשקורה לך משהו משמח – תכתוב את זה בפנקס. לפני כל תפילה תוציא את הפנקס, תתבונן בכל הדברים הטובים שקרו לך, וכך תוכל לדעת מה לכוון ב'מודים'. אכן, אני רואה שאתה בלחץ גדול, ואתה צריך לצאת מהלחץ הזה. הפנקס יעזור לך, ותראה שבעזרת השם הדברים יסתדרו.

וכך אכן היה. היהודי רכש פנקס קטן, וכתב בו תודה ושוב תודה. זה הרגיע אותו, זה נתן לו הבנה מי נותן את הכל וכמה השגחה פרטית יש בחייו, והעניין עם הכולל הסתדר בצורה נפלאה!

רבי שלמה זלמן אומר שנגד דאגות – טוב בתפילת העמידה, אחרי שאומרים "מודים אנחנו לך", לכוון ולהודות על דברים טובים שיש לנו (כמובן לכוון בלב, ולא להוציא במילים, כי זה באמצע תפילת העמידה), ורק אחרי זה להמשיך ולומר "שאתה הוא...". תנסי את זה, אחותי. זה מנקה את כל הדאגות, זה מרגיע, כי כשיהודי מתבונן בחסדיו המרובים של הבורא, כשהוא שם לב כמה השגחה פרטית יש, כשהוא מבין שהוא וחייו והפקעל'ך שלו עם הכאבים והבעיות, מונחים על כפיו של השם, והשם נושא אותו באהבה – זה מרגיע! ככה מחייכים!

אז אחותי, תכווני במודים, ותרכשי לך פנקס קטן. גם אני יוצאת לרכוש לי אחד כזה. בהצלחה.