הדור הבא שלנו יושב שם, מחוסר איברים, אבל הנפש חזקה מאוד

כשהגעתי בפעם הראשונה עם הבנים שלי לבקר בתל השומר את הצעירים והגיבורים שבעם שלנו, שחרפו את נפשם וגופם למען עם ישראל, חשכו עיני. לראות חבר'ה צעירים, מלאי חן וחסד נסוכים על פניהם, גיבורים של ממש, קטועי איברים. הם אמנם ישבו וצחקו זה עם זה, אך בסתר לבם הם מודעים לתהליכים הפנימיים הלא פשוטים שהם עוברים עם עצמם, ההיכרות החדשה עם המציאות שחייהם השתנו לבלי היכר, היכולת להתרגל למציאות חדשה – שאתה מוגבל, ולא בריא כמו שור, כפי שהיית לפני הכניסה לעזה. זה לא נתפס. הדור הבא שלנו יושב שם, מחוסר איברים, אבל הנפש... פגשתי שם נפש חזקה מאוד!

כשנכנסתי למחלקה, צעיר בן 19 וחצי התקדם למולי. הוא הלך עם קביים וניסה לדבר בטלפון – שפתאום נפל. התכופפתי להרים לו אותו, והבנתי שהוא נשבר, כנראה אחרי נפילות רבות. כשהבחין בכך, הוא זרק משפט, חצי לעצמו חצי לאוויר, למציאות המורכבת, לאלוקים: "תראה מה זה, היית צעיר וחזק, ועכשיו בשנייה אתה נכה ולא מסוגל אפילו להתכופף ולהרים את הטלפון שנפל לך על הרצפה".

שאלתי אותו איך אני יכולה לעזור לו.

הוא מיד אמר לי: "הכל טוב, סתם חבל לי על הטלפון, עשיו הוא הלך לי לגמרי". שנינו ידענו שהעניין הוא לא הטלפון... התעקשתי ואמרתי לו שלא סתם נפגשו דרכינו. שאלתי אותו אם הוא רוצה טלפון חדש. הוא הרי, מסר את נפשו למען עם ישראל, זה המעט שאנחנו יכולים לעשות למענו...

בסופו של דבר, אחרי דין ודברים, הוא הסכים.

ביקשתי ממנו לשתף אותנו בסיפור הניסי שקרה לו. הוא הסכים, אבל החלק המיוחד ביותר בסיפור שלו היה מה שאמר לי אחריו: שככל שהנפש חזקה, כך הוא מרגיש את החוזק בגוף. בהתחלה היה קשה לו להסכים לקבל את המציאות הכואבת והקשה, ובאמת לא חל שיפור בריאותי אצלו. אך כשבאו אליו לביקור לוחמים שנפצעו במלחמות קודמות והסבירו לו את העניין, הוא הבין שהעבודה הראשונה היא קבלה של המציאות, להסכים להבין שזה האני החדש שלי, הגוף שלי כעת, וזה הכי טוב לי ככה, כמו שאני עכשיו. כשהוא הסכים לקבל את המציאות בלי להתווכח איתה, הוא הרגיש שיפור משמעותי מאוד בבריאות הגוף שלו. הפצעים התאחו, הפעולות המוטוריות השתפרו פלאים. כשאין ויכוח בנפש, ויש השלמה של המציאות – כל הכוחות והאנרגיות מופנים לריפוי הגוף.

חשבתי לעצמי שזה בדיוק מה שקורה בעם שלנו. כשהמורל בעם מתחזק, זה משפיע ישירות על הניצחון הגשמי, המלחמתי. הרוח מובילה את גוף האומה.

נתתי לו סידור קטן, ואמרתי לו שהוא לא חייב לפתוח אותו, רק שיהיה לידו, לשמור עליו. אבל הוא פתח את הסידור בברכות השחר וניסה להבין מה כתוב שם, מצאתי את עצמי מסבירה לו על הברכות, מה כל ברכה אומרת. הוא התלהב, והתחיל לשאול שאלות ולהתעניין. ממש כמו תרופת קסם נפשית.

יצאתי משם בעיניים בורקות. התברר לי שהגשמיות של השני היא לא רק הרוחניות שלך, אלא דרך הגשמיות ניתן להגיע לרבדים הרבה יותר עמוקים ברוחניות.

שנזכה.