"ראיתי קבוצת חיילים. צעקתי לעברם שיש כאן מחבלים, אבל אז התברר לי שהם המחבלים"

דודי רבי, חבר כיתת הכוננות של קיבוץ כרם שלום, נרגש בשעה שהוא מגולל בפנינו את הנס הגדול שלו ושל שכניו בבוקר שמחת תורה. "האירוע התחיל באזעקות שהקפיצו אותנו בבהלה מהמיטה", הוא מספר בריאיון מיוחד ל'הידברות'. "בשעה שש וחצי בבוקר התחלנו לשמוע אזעקות בתדירות שכמוה לא שמענו עד אז. קפצנו כולנו מהמיטה – אני, רעייתי ושבעת ילדיי – והרצתי את הילדים לחדר המוגן. גם האורחים שאירחנו בביתנו לכבוד החג נכנסו עמנו לממ"ד, שהתמלא עד אפס מקום. אז לא יכולתי להאמין שאני עומד רק בתחילתו של אירוע שיימשך שעות ארוכות, ולמעשה לא יסתיים עד עתה".

רבי מחזיר אותנו אחורה, לימים שלפני הטבח בעוטף ששינה את ישראל לעד. "עד ערב שמחת תורה, העובדה שהייתי חבר כיתת הכוננות של הקיבוץ לא העסיקה אותי רבות", הוא מודה. "אומנם בקיבוץ לקחו את כל נושא ההגנה על כרם שלום ברצינות יתירה, כולל אימונים מספר פעמים בשנה – וזאת על פי הכוונתו של הרבש"ץ אליה בן שימול, אבל מלבד זה ומלבד העובדה שביום יום היה לי שכפ"ץ, קסדה וכספת עם נשק בבית, לא ייחסתי לתפקיד משמעות רבה מדי. מי האמין לפני ה-7 באוקטובר שיקרה מה שקרה? הרי בדיוק בשביל זה הוקמה הגדר המשוכללת בגבול, ששוללת אפילו חדירת מנהרות לשטח ישראל...".

אבל זה קרה, כידוע. בבוקר שמחת תורה הותקף כרם שלום, כמו שורה ארוכה של יישובים בדרום הארץ, באופן שכמוהו מדינת ישראל לא חוותה מאז הקמתה.

מה היו הניסים שליוו אתכם בבוקר של שמחת תורה?

"ראשית, היה לנו נס גדול שברשותנו היו רובים ארוכים. אין ספק שבלעדי נשקים אלו, היינו מתקשים לנהל קרב כה ארוך מול קני הקלצ'ניקובים של המחבלים – גם בגלל צרורות הירי שהנשק הארוך מאפשר, וגם בגלל כמות הכדורים שלו שעולה על אקדחים רגילים. היו לנו נשקים ארוכים בגלל הקרבה הרבה שלנו לרצועה", הוא מסביר. ואכן, המרחק בין כרם שלום לגבול עם הרצועה כמעט אפסי. הקיבוץ, בו מתגוררים דתיים וחילונים יחדיו, ממוקם במרחק של כמה עשרות מטרים בלבד מהגדר החכמה והמתוחכמת שעליה סמכו תושבי האזור. הקרבה הזו אל הגבול הובילה גם לכך, שבצד של כרם שלום הגובל ברצועה הוצבה חומת בטון ולא גדר רגילה.

"לצד זאת", הוא ממהר להוסיף, "היו לנו לאורך כל אותו היום שורה ארוכה מאוד של ניסים גדולים. כמעט בכל רגע ראינו נס אחר"..

הודעה חריגה מהרבש"ץ

כיצד אתה מגלה שהאירוע שלפניך משמעותי יותר מסתם שיגורי רקטות?

"לקח לנו מעט זמן להבין זאת. למרות שלרוב יש לנו התרעה מודיעינית על חשש לחדירה או על אירוע חריג אחר בגזרה, בשמחת תורה כידוע המערכת הופתעה כך שלא הייתה כל התרעה מוקדמת ולכן בתחילה לא ידענו דבר. למרבה הנס, בשעה שצעדתי לממ"ד החלטתי לקחת עמי את הטלפון מחשש פיקוח נפש. כאשר סגרתי את דלת הממ"ד מיהרתי לבדוק האם ישנן הודעות על אירוע ביטחוני חמור יותר. בקבוצה של חברי כיתת הכוננות עדכנו שהרבש"ץ אכן מבקש לעלות על ציוד, בעקבות אירוע חדירה לשטח ישראל. ההודעה על כך נשלחה ב-06:45. מספר דקות לאחר מכן הרבש"ץ שלח לנו הקלטה ששלח לו רבש"ץ הקיבוץ הסמוך, שבה הוא עדכן על הימצאות מחבלים רכובים על אופנועים בתוך שטח ישראל. האחראי על שליחת ההודעה כבר איננו בין החיים", אומר רבי בעצב.

"ההצלחה שלנו בקיבוץ להתמודד מול המחבלים הגיעה בזכות עזרה גדולה משמיים. ללא ספק ראינו כאן את יד ההשגחה העליונה. עם זאת, ראינו גם את ההתנהלות הפחדנית של המחבלים. מתברר שכאשר הם ראו התנגדות – הם פשוט החליטו לסגת, ולא רק בכרם שלום. אבל זה לא היה כזה פשוט", הוא מוסיף.

מה אתה עושה לאחר קבלת ההודעה מהרבש"ץ?

"לקחתי את הנשק ויצאתי החוצה לעבר נקודת הכינוס. הרבש"ץ הדריך אותנו לצאת בצמדים. מספר דקות לאחר מכן המחבלים כבר היו בקיבוץ. זה אחד מהניסים הגדולים שהיו לנו: ההיערכות המהירה של חברי כיתת הכוננות באותו בוקר, שאפשרה לנו לקדם את פני המחבלים ולהפתיע אותם".

(צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

ארבעה מחבלים ראשונים חדרו לקיבוץ בשעה 07:00. הרבש"ץ הקודם של היישוב, שהמחבלים היו סמוך לביתו, הצליח לזהות אותם דרך מצלמות האבטחה של הבית ומיהר לעדכן את הרבש"ץ הנוכחי.

"בקיבוץ נמצאים באותה עת ארבעה חיילים מסיירת נח"ל לצד עשרה חברים בכיתת הכוננות", ממשיך רבי. "הרבש"ץ זימן אותם אליו, והם יצאו יחד לאזור החדירה. עם הגעתם של הלוחמים למקום, הם זיהו את המחבלים, ירו לעברם וחיסלו שניים מהם מטווח קרוב. שניים נוספים הצליחו להימלט מהזירה. לאחר מכן התברר לנו כי הם לא ויתרו וחזרו לקיבוץ במטרה להמשיך במסע הטבח. כאשר הם נכנסו בשנית, הם חוסלו במקום. אחד החיילים, שנפגע בקרב מולם באורח קל, הוכנס לביתו של הרבש"ץ קודם של היישוב, ומשם החברים נאלצו להמשיך ולהילחם כשהם מותירים אותו שוכב פצוע. למרבה המזל מצבו לא המשיך להידרדר, וחייו ניצלו".

מחבלים שמזוהים כחיילים

בשעה 07:05 רבי, שמשמש כסגן הרבש"ץ, וחבר כיתת כוננות נוסף שפעל יחד עמו, אבטחו את מרכז הקיבוץ, כחלק מפיזור הכוח הלוחם ברחבי כרם שלום: "מרכז הקיבוץ היה רגוע במשך זמן רב, עד שלפתע הופיעו מולנו שבעה חיילים חמושים בכבדות. הם היו לבושים במדי צה"ל ושוחחו בערבית, אבל לא פתחנו לעברם באש, מתוך הערכה שאלו הם חיילי צה"ל דוברי ערבית. עד לפני תקופה אבטחו את האזור חברי גדוד הסיור הבדואי, כך שהיינו בטוחים שמדובר בהם.

"ליתר ביטחון צעקנו לעברם 'צה"ל, צה"ל', כדי לזהות שהם אכן לוחמים שלנו. אבל הם בתגובה פתחו לעברנו בירי. לא ירינו לעברם בחזרה, כי חשבנו עדיין שהם חיילינו ושמדובר בירי בטעות. אולם כאשר צעקנו פעם נוספת 'צה"ל' והם שוב הגיבו בירי, הבנו שאכן מדובר במחבלים. למעשה, תפסנו אותם בדיוק בשעה שהם תכננו כיצד להתפזר ולהשתלט על הקיבוץ ולבצע את אותן זוועות שביצעו חבריהם ביישובי האזור. הפתענו אותם באותם רגעים קריטיים".

ברגעים הבאים החלו חילופי אש קשים בין רבי וחבר כיתת הכוננות שעמו לבין שבעת המחבלים. "עליתי בקשר", הוא מספר, "ובזמן שחברי יורה לעבר המחבלים, ביקשתי משאר חברי כיתת הכוננות שיגיעו למקום כדי להיאבק במחבלים. בעוד אני מדבר עם החברים, המחבלים החליטו להתפצל. שישה מהם המשיכו הלאה, בכוונה לפתוח במסע הטבח ביישוב, ומחבל אחד הזדחל לעברנו במטרה לחסל אותנו. חמוש ברימון, הוא הגיע לעברנו דרך השיחים מבלי שנראה את הסכנה האורבת לנו. אבל אז, רגע לפני שפעל, ראיתי ראש מציץ מבין השיחים. למפרע יתברר לי שהרימון כבר היה ללא נצרה. הוא רק היה צריך לזרוק את זה לעברנו ואז חלילה לא הייתי יכול לספר את הסיפור. אבל בחסדי שמיים אנו הקדמנו אותו, פתחנו באש וחיסלנו אותו בטרם הצליח לממש את זממו".

מה קרה עם ששת המחבלים הנוספים שתכננו לפשוט על היישוב?

"כוח נוסף שלנו הגיע לאזור, התפצל ואיגף את ששת המחבלים משני כיוונים, ובפעולה מרשימה הצליח לחסל את כולם. בסריקה שעשינו על מחבלי הנוח'בה, התברר לנו שהם הגיעו עם ציוד כבד מאוד. היו בידיהם מאג, טילי RPG, רימונים, רימוני רסס ועוד. נקל לשער את גודל האסון שמנענו עם חיסולם".

(צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

רבי מציין כי לאורך כל היום ניסו מחבלים נוספים לפרוץ לתוך כרם שלום: "למעשה, זמן קצר לאחר שחיסלנו את שבעת המחבלים שנכנסו לקיבוץ, חברי כיתת הכוננות החלו לשמוע ירי של קלצ'ניקוב. הירי לא הגיע מכיוון הגבול המצרי או העזתי אלא מתוך שטח ישראל, מהאזור התעשייתי של כרם שלום, שבו נמצאים הלולים והחוות הסולאריות של הקיבוץ.

"מסתבר שהמחבלים ידעו היטב לאן פניהם מועדות. הם ידעו שיש שער אחורי לקיבוץ, שער בגדר שאיננה חומה, ופנו למקום כשהם פורצים לשם בקלות. בשלב זה כולנו מיהרנו לאזור והתפרסנו שם על פני השטח כדי לקדם את פניהם. למרבה הנס, בין השער לבתי הקיבוץ יש שטח גדול יחסית שכולל גם אזור תעשייה – השטח הזה הפריד בין האזור שבו ניצבו המחבלים לבתי התושבים".

ההתפרסות של חברי הקיבוץ סביב הגדר הפנימי של כרם שלום התרחשה בשעה 10:00 בבוקר. מאותו רגע חברי כיתת הכוננות לחמו במשך שעתיים מול המחבלים, בקרב בו נאבקו על חייהם ועל חיי כל תושבי הקיבוץ. "הקרב היה די סטטי", הוא משחזר. "אנו ייצרנו אש לכיוון המחבלים, ובכל פעם ראינו אותם מציצים מאזור אחר בין הלוחות הסולאריים. בינתיים המחבלים הצליחו להתקדם מעט, והם התפזרו בין הפאנלים הסלולאריים. הם הציתו אותם, אולי כדאי להזיק כלכלית ואולי בשביל ליצור במקום מסך עשן שיאפשר להם להתקדם לעברנו וכך לתקוף אותנו.

"במקביל ראינו גם ניסיון פשיטה רכוב מהאזור הדרום-מזרחי של היישוב, מכיוון השער. אופנועים וג'יפים ניסו להתנגש בשער בכדי להפילו. פתחנו לעברם בירי והצלחנו לפגוע בחלקם ולהרחיק את האחרים.

"בעיצומו של הקרב", ממשיך חבר כיתת הכוננות לגולל את הקרב הלא-ייאמן על כרם שלום, "צלצל אל הרבש"ץ בעל הלוחות הסולאריים שבסמוך להם נלחמנו. אותו אדם נוהג להתקשר באופן קבוע לרבש"ץ כאשר מתרחשים שיגורים מהרצועה. לרוב הוא מצלצל כדי להבין מה הנזק שנוצר ללוחות שלו. הפעם, מטבע הדברים, לא התייחסנו לצלצול שלו, כי ברגעים אלו כמובן שלא היה לנו פנאי לדבר על נזקים כלכליים בעוד כולנו תחת סכנת חיים ממשית. אבל בעל הלוחות לא ויתר: הוא שלח לרבש"ץ תמונות של המחבלים, וכתב לו שהוא יכול להכווין אותנו אל המחבלים דרך מצלמות האבטחה שפרוסות בשטח.

"התמונות הללו", מספר רבי, "לימדו אותנו על עומק הבעיה שאליה נקלענו. הסתבר כי מולנו ניצב כוח רציני של כעשרים מחבלי נוח'בה לפחות. הבנו שכל האזור רווי במחבלים ושעלינו לבקש סיוע מהצבא, אבל הצבא לא היה קיים באותם רגעים בסביבה. בחמ"ל האזורי אמרו לנו בייאוש 'המצב איננו פשוט, תראו לשרוד'. ואנו הבנו שזה בלתי אפשרי, בגלל שאנו חברי כיתת כוננות, לא יחידה מובחרת, ולא מאומנים להתמודד מול מצבי לחימה לאורך שעות ארוכות. אם נוסיף לכך את הפער בכמות האנשים והתחמושת – הרי שעמדנו מול מצב בלתי אפשרי. לאחר ההודעה הזו של החמ"ל, אנחנו מבינים שהמצב כאן חריג בהיקפו ומתחילים לטפטף ירי כדי לשמור על התחמושת לשעות הבאות.

"אבל בעיצומו של הקרב, חייל בחמ"ל עדכן את הרבש"ץ בבשורה משמחת. הוא סיפר שיש מסוק קרב שיכול לבוא ולסייע לנו בלחימה. בעקבות השיחה דילגנו לאחור. זמן קצר לאחר מכן הגיע למקום מסוק, שירה פצצה אחת לעבר המחבלים. באותם רגעים לא הבנו למה הוא לא ריסס את המחבלים הרבים שניצבו מולנו, אבל לאחר מכן הוא יצר עמנו קשר וסיפר: 'כשהגעתי למקום, לא ראיתי מחבלים כלל. כולם היו מוסתרים היטב מתחת ללוחות הסולאריים. הטלתי פצצה אחת ליתר ביטחון, ואז ראיתי אותם: עשרות רבות של מחבלים יוצאים ממקומות המסתור שלהם ונמלטים. מדובר היה בלפחות חמישים מחבלים שראיתי נמלטים מהמקום.

אז המסוק סייע לכם לבסוף?

"כן, הפצצה הזו הייתה חלק מההצלה שלנו", אומר רבי. "ירי המסוק הוביל להימלטות של מרבית המחבלים שהיו שם".

המחבלים פורצים

אחד הרגעים המשמעותיים בקרב על כרם שלום היה פשיטה של המחבלים על ביתה של אחת מהמשפחות בקיבוץ. "גילינו על כך כאשר צלצלה אלינו אחת מהתושבות. היא עדכנה שהיא שומעת קולות בערבית מתוך הבית", אומר רבי.

"באותם רגעים איננו מבינים מהיכן הם חדרו, אבל לאחר מכן יתברר לנו שבמקביל לירי הפצמ"רים לאזור המחבלים פרצו את חומת הבטון באמצעות פצצה. משם נכנסו ארבעת המחבלים שהגיעו קודם לכן אל סביבת ביתו של הרבש"ץ הקודם, ומשם גם חדרו לקיבוץ שבעת המחבלים שבהם נתקלתי בתחילת היום. למרבה הנס, בזמן שאיננו יודעים כלל על הפירצה הזו, אף מחבל לא פרץ למקום בשעות הרבות שחלפו מאז, וזאת למרות כמויות המחבלים שעברו בסמיכות למקום. וכאן צריך להבין", הוא מחדד, "האזור שבו נפרצה החומה קרוב מאוד לרצועה".

כיצד הסתיימה הפריצה לבית המשפחה?

"זה האסון הכבד שפקד את כרם שלום", הוא נאנח. "בתחילה התקדמו שניים מחברי כיתת הכוננות לעבר הבית. אחד מהם שמע פיצוץ מטען בפתח הממ"ד, שהוביל לפציעתו באורח קשה של אב המשפחה. לאחר מכן המחבלים פגעו בשני חברי כיתת הכוננות, עמיחי ויצן וידידיה רזיאל, והרגו אותם, הי"ד. בהמשך הם חוסלו".

"בגבורתם עמיחי וידידיה הצילו משפחה שלמה ואת שאר תושבי הקיבוץ מטבח. למרבה הצער היה לא מעט כאב ועצב גם בכרם שלום, אבל אין ספק שהיה כאן גם נס גדול – בפרט לאור האירועים הקשים ביישובים הסמוכים", מסכם רבי.