להציל את ירושלים: "משמרת הצניעות" הטורקית

לפני כשלש מאות שנה נשלח מכתב מקושטא לירושלים. המכתב כלל הוראות לבגדים ותכשיטים שכדאי ליהודים ללבוש, וכאלו שלא. מי שלח אותו? ולמה?

ביישוב היהודי בירושלים שבין החומות, גרו מאות משפחות יהודיות. במשך שנים רבות הן התמודדו עם הרבה לחצים כלכליים ורדיפות מצד הגויים, אבל הן היו שומרי הגחלת ששמרו על רציפות היישוב היהודי בעיר הקודש.

חלק גדול מפרנסתן היה מתרומות יהודי העולם. שליחים מיוחדים (שכונו "שדרי"ם" – ראשי תיבות שליח דרבנן) הסתובבו בקהילות ישראל בעולם ואספו תרומות עבור יהודי ירושלים. אמנם גם קהילות היהודים בעולם לא תמיד היו במצב טוב, וגם הן התמודדו עם הרבה גזרות ורדיפות.

לכן הקימו כמה גבירים בקושטא, איסטנבול של ימינו, ועד כללי למשלוח כספים לירושלים עיר הקודש. הוועד הוקם בשנת תפ"ו, לפני כמעט 300 שנים. הוועד גם הקצה וריכז תרומות לבני ירושלים, גם ניתב אנשים שרצו לעלות לירושלים, וגם הגיש תלונות מול הסולטן הטורקי על מקרים של שוחד וסחיטה, שהיו חלק משיטות הפעולה הקבועות של הפקידות הטורקית.

ויהי היום, ואחד מיהודי טורקיה שעלה לגור בירושלים, לא הסתדר מבחינה חברתית וכלכלית. הוא עלה על האנייה הראשונה חזרה לטורקיה. בבואו לטורקיה הוא לא הסתפק בחזרה למצבו הראשון, אלא התחיל להתלונן על יהודי ירושלים. הערבים לובשים סמרטוטים, והיהודים – בגדי משי! הערביות לובשות שאלים, והיהודיות מתקשטות להן בתכשיטים, וכך הלאה.

אנשי הוועד התחילו לחקור ולדרוש, ואכן, לפי מה שנאמר להם, לכל הפחות, יש דברים בגו. רכילויות התחילו להסתובב בקושטא, והתרומות ירדו.

בני ירושלים, שפת לחמם הידלדלה, שלחו גם הם שליחים ומכתבים, מפני מה מקפחים אותם?

הוועד הטורקי השיב להם במכתב כדלהלן: "בעוונותינו פרצו גדר ההנהגה. גברים לובשים מחלצות וסובבים בחוצות להטיל קנאה. ונשים הפריזו על המידה להתקשט בתכשיטי זהב ואבנים יקרות אשר לא היה לעולמים בירושלים...

"והיא שעמדה לכלותנו, שהגויים מחזיקים את ישראל בחזקת עשירים ומעלילים עליהם. אי לזאת, כדי להציל את ירושלים מן ההפיכה, גוזרים אנו בכוח התורה ובכל אלות הברית לזמן עשר שנים: לא ילבשו גבר ואישה בעיר הקודש שום מלבוש שיש בו גוון ירוק (הצבע הקדוש על המוסלמים), לא בבית ולא בחוץ, ואפילו כלה בחופתה לא תלבש מלבוש ירוק. כן לא תלבש שום אישה מבנות ישראל מלבוש טווי וארוג כסף וזהב... רקוע ושזור... וכן לא ילבשו מגבעות שיש בתוכן חוטי כסף וזהב, ולא פנינים ואבנים יקרות בתוך בתיהם וכל שכן בחוץ. ואפילו הכלה היותר עשירה לא תתקשט בשום תכשיט, ומי שיש לו תכשיטים אלו שנאסרו בגזירה זו ימכרם ולא יראו החוצה".

אחרי ההקדמה הזו באה רשימה ארוכה של מלבושים, חגורות וכובעים האסורים בלבוש, וציווי לפרסם את האיגרת בכל בתי הכנסת בירושלים.

רבני ירושלים, שהם עצמם הזהירו זמן רב על כך והסכימו עמם בכל לב, הורו לקוראה בבתי הכנסת בשבת לפני קריאת התורה.

האיגרת מסתיימת במילים: "צנועים יהיו בבית וברחוב במלבושיהם כשם שנהגו אבותינו. יכירו וידעו כל הגויים, כי עניים אנחנו ואל יתגרו בנו. זה אשר גזרנו להציל את ירושלים!".

הדברים אקטואליים בכל זמן ובכל עת. יהודים לא צריכים להפגין בבגדיהם עושר ורהב, ובכך רק מעוררים עליהם את חמת האנשים המקנאים בהם ואינם מבינים.