רבינו בחיי עם חידוש נפלא מפרשת ויקהל: שתפו משפחה וחברים

פרשת ויקהל פותחת בציווי על השבת. לאחר מכן חוזרת הפרשה על התרומה של בני ישראל לבניית המשכן, בניית המשכן וכליו אשר מפורטים בקצרה, בגדי הכהן הגדול ושאר הכהנים, הכנת היריעות השונות למשכן, האנשים אשר יבנו את המשכן ואת כליו, מבנה המשכן ומבנה הכלים – הארון, השולחן, המנורה, מזבח הקטורת ומזבח העולה, הכיור וחצר המשכן.

מה המשמעות של קריאת פרשת המשכן, בפרט היום שאין לנו בית מקדש, לצערנו?

מסביר רבינו בחיי כי יש חשיבות עצומה בלימוד הפרשה, למרות שעדיין לא זכינו לבניין הבית השלישי.

"ודע כי הספור בעניין המשכן וכליו והחקירה בתכונת צורותיו ומובאיו ושעור ארכן ורוחבן וקומתן אע"פ שאין בהמ"ק קיים - מצוה גדולה היא, עד שמים יגיע שכרה, ותורה היא וללמוד אנו צריכין"

אם כן, הקריאה בפרשת המשכן, צורת כליו וגודלם, היא מצוה בפני עצמה, גם אם אין לנו (בינתיים) את היכולת לפעול עם הפרטים במציאות.

רבינו בחיי מקביל רעיון זה לנושא הקורבנות:

"וכן הזכירו רז"ל בענין הקרבנות, כי כל המתעסק בלמוד פרשיות וישא ויתן בלבו עניניהם כאלו הקריב הקרבן עצמו, הוא שאמרו כל העוסק בפרשת עולה כאלו הקריב עולה, בפרשת חטאת כאלו הקריב חטאת, וכן כולם".

רבינו בחיי מסביר כאן יסוד גדול – עצם הלימוד נותן תוקף מעשי, כאילו האדם אכן התעסק בפועל עם כלי המשכן או הקריב קורבנות, ויש בו חשיבות עליונה גם בבחינת השכר שעתיד לקבלו.

"הא למדת מזה על הספור בפיו בלבד שכרו אתו ופעולתו לפניו כאלו עשה המעשה והקריב קרבן על המזבח וה"ה בספור עניני המשכן והמקדש שיש לנו זכות עצומה ועקב רב כאשר נהגה בהם ונשתדל להבין פשוטן ונגליהם, עאכ"ו אם נזכה להשיג תוכם להשכיל אחד מרמזיהם".