למה צריך לעשות השתדלות?

שתי סיבות מביא רבנו בחיי בשער הביטחון, מדוע חייב הבורא את האדם לחזר אחר צרכיו הגשמיים, ומדוע ברא את האדם חסר כל כך, עד שכל חייו צריך לעשות השתדלות בשביל מחייתו.

סיבה ראשונה – שרצה הבורא יתברך לנסות את האדם, אם ילך בדרכיו אם לאו, ולכן האדם נברא כך שהוא נזקק להרבה דברים, כגון מאכל, משתה, מלבוש, קורת גג וכו', וציווה הבורא יתברך לחזר אחריהם, ולהשיגם בדרכים המותרות על פי התורה הקדושה. ועל ידי שיחזר עליהם האדם בדרך המותרת, יקבל שכרו בעולם הזה ובעולם הבא מאתו יתברך.

ארחיב מעט את הדברים: אם אדם לא היה צריך אוכל, אזי לא היה צריך לזרוע את שדהו, לקצור וכו', ולא יכול היה לקיים מצוות רבות התלויות בארץ, כגון כלאיים, לקט, שכחה, פאה, תרומות ומעשרות, שמיטה וכו'. אם האדם לא היה צריך בגדים, לא היה בידו לקיים מצוות ציצית, שעטנז וכו', ואם לא היה צריך קורת גג, לא היה עולה בידו לקיים מצוות מזוזה ומעקה.

בנוסף, אם לא היה צורך בכסף, אזי לא ניתן היה לקיים חלק נרחב ביותר מן התורה, כגון צדקה לעני, תשלום לפועל ביומו והימנעות מנטילת ריבית עבור הלוואה, ועוד מצוות רבות שבתורה, שתלויות בממון.

סיבה שניה – אילו לא הוצרך האדם לטרוח ולחזר אחר פרנסתו, היה פנוי בכל הזמן, והבטלה מביאה את האדם לעבור על כל התורה כולה. תארו לעצמכם שכל בני האדם היו קמים בבוקר, ואין להם שום מטלות לעשות, כמו החיות והבהמות שאינן צריכות לדאוג לשום דבר. או אז היה עולה על לבם יצר הרע לעשות דברים מעניינים, ולאט לאט היו נמשכים לדבר עבירה, כמו שאמר הנביא ישעיהו (ה', י"ב) "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם וְאֵת פֹּעַל יְהֹוָה לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ". וכבר קבעו חז"ל, שהבטלה מביא לידי זימה.

יתרה מזאת, השפע מביא את האדם לבעוט בבורא יתברך, כמאמר התורה (דברים ל"ב, ט"ו) "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ".

וכך היה באמת בזמן אנשי דור המבול, שמסופר עליהם במדרש רבה שהיו זורעים את שדותיהם אחת לארבעים שנה, ואורך חייהם היה בממוצע שמונה מאות שנה, ותינוק ברגע לידתו כבר היה מדבר, והיה הולך להביא מספרים כדי לחתוך את חבל טבורו, וכל חיות השדה היו בעיניהם כעכברים קטנים, בקיצור – שפע של פרנסה, כוח, ועוצמה.

ובסופו של דבר כולם, חוץ מנח ושלושת בניו, השחיתו דרכיהם על פני האדמה בעבירות החמורות ביותר, וכל זה למה? משום שהיה להם הכל, ולכן גבה לבם. ובגלל המתנות העצומות שקיבלו מהבורא יתברך, הרגישו בטוחים בכוחם ובחוכמתם, ועזבו את הבורא יתברך, עד שהברירה היחידה הייתה להביא מבול, שישמיד את כל העולם, ולהתחיל הכל מחדש, וכל זה מחמת השפע שהשפיע עליהם הקב"ה.

לכן מאז ועד עתה ברא אותנו הקב"ה חלשים ונצרכים, כדי שנהיה עסוקים בעמל צורכי חיינו, וכך לא יהיה לנו הרבה זמן שבו אפשר לעבור על רצונו יתברך.