המחלוקת והשלום: כל הפרטים אודות הפולמוס נגד הרמב"ם

הרמב"ם ידוע בתור אחד מגדולי האומה המפורסמים שבכל הדורות, רבי משה בן מיימון, הנשר הגדול, ממשה עד משה לא קם כמשה.

אך לפני שנים רבות, דור אחד אחרי זמנו של הרמב"ם, התעוררה מחלוקת גדולה ונוראה סביב ספריו.

הרמב"ם, שהיה גם חכם ופילוסוף גדול, קבע את עיקרי האמונה היהודית, וביניהם קבע כי לקב"ה אין גוף ולא דמות הגוף, וכל הסובר כי יש לו דמות – הוא מין ואפיקורוס.

הקביעה הזו היתה קשה מאד לחלק מחכמי ישראל באותו הזמן. הרי בנביאים מתוארים כל מיני תיאורים על מעשי הקב"ה, ואפילו בגמרא, איך אפשר לומר שכל זה אינו אלא משל?

כיום העיקר הזה ברור מאד, אבל באותו דור שבו הרמב"ם בא וחידש את הדברים, היו כאלו שראו זאת כחידוש גדול מדי, נגד דברי חז"ל, ויצאו במסע מלחמה נגד שיטת הרמב"ם.

בפרובאנס היתה קבוצת תלמידי חכמים גדולה שנקראה "חכמי ההר", שהתגוררו בעיר מונטשפלייר, והם הכריזו שספרי הרמב"ם הם ספרי מינות. אחדים מהם אפילו שרפו את ספריו.

הרמב"ן, רבי משה בן נחמן, יצא להגנתו של הרמב"ם. במכתב מפורסם מאד שהפנה אל "חכמי ההר" כתב, כי גם מי שלא חושב כמו הרמב"ם, אינו יכול לטעון שדבריו הם אפיקורסות. הרמב"ם היה פוסק גדול וחשוב שאפשר לסמוך עליו, ואין לאף אחד זכות לשרוף, חלילה, את ספריו.

אחד מחכמי ההר היה רבנו יונה גירונדי, ולאור דברי הרמב"ן הוא חזר בו, וביקש מחילה ברבים מהרמב"ם.

במשך הזמן נרגעו הרוחות, והשלום שב לשרור בקהילות ישראל במערב אירופה, אבל מספרים שאותם אנשים שהעזו לשרוף את ספרי הרמב"ם התקללו, וכל צאצאיהם השתמדו.